תראה, חברה בקרבי זה משהו ממש לא קל, לא הרבה זוגות צולחים את המבחן הזה. האמת? הכרתי הרבה זוגות שלא הצליחו. אבל, גם הכרתי כאלה שכן. בהערת סוגריים - חברה שלי קרבית (ואני גאה בה מאוד על זה. למרות שיש לה גם ראש והיא הייתה יכולה להצליח גם בתפקידים שמצריכים יותר חשיבה מאשר לחימה). חוזרת הבייתה כל שבוע במקרה הטוב. הייתה גם פעם של 28. ונחש מה? אנחנו ביחד... אוטוטו שנה וחצי.

(ותצאו מהסרט של 28-2. זה קורה רק בפעמים חד-פעמיות בצבא. בעיקר במבצעים או בטירונות. וזהו. כל השאר? יציאות כל שבוע ליומיים שלושה או כל שבועיים. תלוי בשלב בצבא, הסד"כ-משימות וכו')

אז בקשר לחברה - זה קשה. אבל אפשרי. ואם תעברו את המבחן הזה... מי עוד יוכל לכם?

בקשר למשפחה - אורח? אתה צוחק? אני לא יכול להעיד איך אני הרגשתי. אני יכול להגיד שכאני ראיתי את אחי חוזר (מקרבי) הבייתה - לא ראיתי אותו כ... "אוף, הנודניק הזר הזה חזר לחדר שלי...". אני התגעגעתי בטירוף. והשתדלתי לפנק אותו כשהוא חוזר. זאת משפחה.

עבודה? רק אם יהיה לך הת"ש - תוכל גם לעבוד. והת"ש (הקלות תנאי שירות) גבוהה מדיי - ימנע ממך קרבי. אז, כן תאבד את העבודה. מצד שני, אם המפקדים שלך יודעים איך לעבוד בחצי השנה הראשונה אתה תהייה עייף מדיי בכדי לחזור הבייתה ולעבוד... אתה רק תרצה לישון.

חברים. כן. בהחלט. זה ישתנה. לא כולם. חלקם. בצורה דיי טבעית. אתה חייב להבין - פשוט כבר לא יהיה את הדבר הזה שיאחד בינכם. אתם תלכו לכיוונים שונים, בקושי תתראו, תעברו דברים שונים... זה טבעי. על הקשרים האמיתיים - אתה תשמור. ואלה שלא? וובכן, כנראה שהם לא היו אמיתיים מספיק.


אז, נכון. דברים ישתנו לך. אבל, אני מאמין שלטובה. הצבא שינה אותי לטובה. ובייחוד - קרבי. אתה תלמד מיהם באמת החברים שלך. אתה אפילו תלמד, בקרבי, להגדיר מחדש את המונח הזה (לא, לא "קרבי". "חברים". ), עבודה - לא תצתרך, משפחה - זה תמיד משפחה. תאמין לי - אימא שלך, שילדה אותך, לא תראה בך לעולם כ"אורח"...

שיהיה לך בהצלחה!