ואחרי שנרגעתי מהצחוק ההיסטרי (עכשיו כל החברים בעבודה חושבים שאני פסיכופט - יושב מול המחשב ומשתולל מצחוק), תרשו לי להסביר: אני מכיר את ביטיס ידידנו זמן רב, והמחשבה עליו משתולל ברחבי המסדרון עם עיתון מגולגל בכל יד ומרביץ על הקירות בהיסטריה וזעם הורגת אותי.
ביטיס אחי, אני מאחל ומייחל שתקבל כוס מים מהמערה ותשאיר את הזבובים לאחרים...