אני מודה- את הכתבה לא קראתי, אבל אני חושבת שללמוד להעריך את מה שיש הוא ה-מפתח לאושר ולהרמוניה עם הסביבה .
סך הכל, בחיינו ישנם הרבה דברים שאנו לוקחים אותם כמובן מאליו גם ללא משים .
לדוגמה : בית, אוכל, ביגוד, משפחה, חברים, כסף, מסגרת .
אך החיסרון של כל זה לא יעסיק אותנו ביום יום עד לכאשר נחווה שינוי קיצוני (העדר אחד מן הדברים שמצויינים לעיל) .
אני אתן דוגמה פשוטה : אם נתהלך ברחוב ונראה הומלס (והעליתי על כך סקר לפני זמן מה), איך נרגיש ?
-אז בראש ובראשונה, אנו נרחם עליו כי אנו לא נרצה להגיע למצב שכזה, דבר שני- אנו נדע להשוות בין המצב שלו למצב שלנו
(גם אם לא נתעסק בזה יותר מדי, אנו נכיר בכך שלנו יש בית, משפחה, אוכל וכו', והוא כעת שוכב על הכביש ומקבץ נדבות) .

אולי זה גדול מדי לנושא, אך אדם חכם אמר פעם : "אתה לא יודע להעריך משהו באמת עד שאתה לא מאבד אותו" .
אז כמובן שיפה שעה אחת קודם ורובנו יודעים להעריך את מה שיש לנו גם בלי לאבד את זה, אך חשוב לשמר את זה .
ואם יש כאלו שלא יודעים או לא מכירים ב-מה שיש סביבם, שישבו ויעשו 'חשבון נפש' של כל הסובב אותם .
אמא שלי לימדה אותי כשהייתי קטנה, לקום כל בוקר ולהודות על מה שיש לי ולהעריך ולהכיר בכך .
כי סך הכל, החיים האלו אמנם ניתנו לנו במתנה, אבל כל התכולה שלהם היא גם כן מתנה (לטוב ולרע) .

"Beauty is in the eye of the beholder..."