צמיחה כלכלית ברמה של עשרה אחוזים בשנה אינה מהווה רק ברכה למדינה הנהנית ממנה- סין הקומוניסטית, בעבר מדינה מפגרת ומשתרכת מאחור, הפכה במרוצת השנים למעצמה עולמית. עכשיו היא מתבוננת בדאגה לנוכח קצב הצריכה הרצחני ושוקלת את המשך צעדיה. </B>בסוף שנות ה-50, הגה מאו דזה דונג, אבי סין המודרנית, תוכנית מהפכנית שכינה "הקפיצה הגדולה קדימה". בחזונו רצה להפוך את אוכלוסיית סין לכזאת החיה במשקים אוטרקיים (משקים המספקים את צורכיהם לעצמם, דוגמת הקיבוצים בעבר)- קולקטיביים ענקיים. 25,000 קולקטיבים הוקמו לשם כך, בכל אחד מהם חיו אלפי משפחות.

בתוכניתו סבר מאו כי יוכל לנצל את כוח העבודה הזול והעצום שיש לסין להציע, בכדי להפוך למעצמה תעשייתית. מאו האמין כי כוח העבודה יחסוך מסין את הצורך בשימוש במכונות ובכך יספק תעסוקה לכל הסינים. הוא רצה לראות את סין עוברת את בריטניה בייצור הפלדה תוך 15 שנים ואף הופכת ליצרנית חיטה גדולה.

בפועל, היה זה אחד הכישלונות הגדולים ביותר בתולדות האנושות- סין התמקדה כל כך בייצור הפלדה, עד כי הזניחה את ייצור המזון שנדרש לאוכלוסייתה הענקית והצומחת בקצב גדול- אלו היו שנות טרום-הפיקוח על הילודה, שאף זכתה לעידוד מהשלטון.

עשרות מיליוני סינים, ככל הנראה בין 20 ל-30 מיליון, מתו בתוך 3 השנים בהן פעלה התוכנית. בשנה הראשונה לתוכנית התברכה סין בתוצרת חקלאית גבוהה, אך היא נותרה להירקב שעה שכוח העבודה הסיני הופנה לתעשייה המתפתחת. השנים לאחר מכן היו קשות מבחינת מזג האוויר ומכאן הדרך לאסון הייתה קצרה.

לכתבה המלאה - http://www.sikurmemukad.com/sikurim...ics/china3.html