אנחנו הנערים של קיץ, תו-שין-סמך-הא,

ירדנו דרומה קצת קודם, ערבים זה לזה.

הייתם גברים נגד בני ישראל, שלא הרימו יד,

אטומים נגד אח ואחות הזועקים "ה' אחד".

וכשגרשתם אותנו בשנאה, אחרי תשעה באב

חזרתם לביתכם וחיכיתם לקבל תעודת הערכה



כשנפלטנו היתה הארץ, קרועה ומפולגה

אחינו הביטו בנו בצמתים, מזילים דמעה.

כשברכו כולנו "דיין האמת" בעיניים דומעות

אמרו הילדים האלה הלואי לא ילכו אל הצבא.

ופנינו בתצלום הישן מרעיפות אהבה על ארץ ישראל,

סופגת נשיקות אחרונות לפני קריעתה מאוהב לאויב.



הבטחתם אחווה

עלה של זית....



אנחנו הנערים של קיץ, תו-שין-סמך-הא,

גם כאשר נגדל, נזכור תמיד, את הפושע הנבזה.

גם אנחנו יודעים לבנות מדינה, ואותה לאהוב ולשמור,

גם אנחנו מחייכים, גם אנחנו ממשיכים, אך אנחנו חולמים לחזור.

אבל אנחנו לא נלחץ, וודאי לא נדרוש, ולעולם לא נאיים,

כשהייתם ציונים אמרתם: התיישבות בארץ ישראל.

אם דרוש לכם, כוח ניתן, לא נחסוך, כבר הוכחנו בקיץ הזה,

אנחנו הנערים שלהקיץ ההוא, תו-שין-סמך-הא.



כתב: אריאל, שב"ח, כפר דרום.

-פעם היה מעט מידע ובאיכות, היום יש המון מידע ובשיטחיות.