קראתי אותו פעמיים. אמנם הבנתי את המסר ומה בדיוק קרה. למרות שהכל הגיוני, ויש קשר בין משפט אחד לשני, זה בכלל לא זרם לי אלא צרם לי בלב. כל פעם שקראתי שורה, קראתי את השורה הבאה אחריה, וזו "שברה" את השורה הקודמת וצרמה לי עוד יותר. זה לא זרם לי. והאמת - אני לא יודעת למה. אמנם השפה הפריעה לי: אני לא אוהבת מילים כמו "התנהגה כמו סתומה", אבל זו בפירוש בעייה שלי.
אם המטרה שלך היתה להכניס את הקורא לתוך החוויה של מה שקרה בתוך הצעקות האלה, כאילו אני הייתי אחת החברות שרבה שם - אצלי הצלחת. וזו מבחינתי המחמאה הכי גדולה שאני יכולה לתת למשורר או אמן יותר מאשר "הוא העביר את המסר מצויין". אם אמן מצליח להכניס אותי לתוך החוויה כאילו הייתי אחת מהדמויות שם - זה האידיאל מבחינתי. לפי התגובות של אסאניה ועינב - אני חושבת שהותרת בהם את אותה הרגשה שאני הרגשתי, וזה, מבחינתי כאילו קיבלת 200 נקודות מתוך 100.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...