המאמר נכתב ע"י הגולש Kewl_T :

גיבוש גדס"ר נח"ל נוב' 06 - מאמר

גיבוש גדס"ר נח"ל נוב' 06



לפני הכל, תדעו שמרוב שהגיבוש הזה אינטנסיבי וישנים מעט עם הרבה הפסקות אז הסדר של הדברים התבלגן לי וחלק מהדברים אני בטח פשוט אשכח. מעבר לזה, הגיבוש היה קצת שונה מצוות לצוות. ואני בטוח שהתכנים משתנים מגיבוש לגיבוש. ככה שתקחו את הכל בעירבון מוגבל. אין ממש מאמרים על הגיבוש הזה ובגלל זה כתבתי את המאמר הזה, ואני מקווה שהוא יעזור לחבר'ה שיעשו את הגיבוש הזה.



טוב, אני אתחיל מהציוד שמקבלים. כשמגיעים לבא"ח חותמים על ציוד ב'. הציוד הוא קיטבג שמכיל מדי ב', תד"ל, את חפירה, מעיל ב', מכנס דובון, חלפ"ס (חליפת סערה), בירכיות, מימיות, כובע כלב וכובע טמבל. חלק מהציוד אתם צריכים לגיבוש וחלקו אתם לא צריכים. את החלפ"ס והמכנס דובון לא ממש צריך לכן אם נותנים לכם, אז תוציאו אותם מהקיטבג בגלל שמאוחר יותר אתם תטוזזו עם הקיטבג ועדיף שהוא יהיה כמה שפחות כבד. אצלנו המכ"ים והמ"פ בטרום אמרו לנו להביא את כל הציוד אז לקחנו את כל הציוד. עוד משהו חשוב, כשחותמים על הציוד תוודאו שכל הציוד שלכם תקין – שהמדי ב' לא גדולים מדי או קטנים מדי, שהתד"ל לא קרוע ועדיף שתנסו לבקש קיטבג עם רצועות לידיים. חוצמזה, תקחו את התד"ל הביתה בסופ"ש שלפני הגיבוש ותשפצרו אותו טוב טוב. תיקחו ספוגים ותדביקו עם איזולירבנד. עוד דבר שמאוד מומלץ לעשות הוא לחזק את הרצועות לתד"ל עם פינים, סיכות או כל דבר, בגלל שהתד"לים האלה הם בלויים משנות ה80 וחלק גדול מהם נקרע תוך כדי הגיבוש בגלל המשקל. הרבה אנשים פרשו בגלל שנקרע להם התד"ל, לי אישית נקרע 3 פעמים התד"ל במהלך הגיבוש כשפעמיים מהם באמצע מסעות.



יום 1:



טוב, מגיעים למתחם של הגיבוש, נקלטים, אישור רפואי, מחכים קצת ומתחיל הגיבוש בסביבות 1-1 וחצי. אחד המפקדים אומר שכל מי שרוצה לפרוש זה הזמן, ואז כל מיני ליצנים שבאו לגיבוש סתם פורשים אפילו לפני שהתחלנו. אחר כך מחלקים אותנו לקבוצות שרירותיות (לכל אחד נותנים מספר מ1 עד 18 כש1 זו קבוצה, 2 זו קבוצה וכך הלאה). כל מפקד לוקח את הצוות שלו לאיזה פינה. טיפ חשוב – בקבוצות שלכם בהתחלה אין לכם מספרים, כלומר המפקדים לא יודעים באמת מי אתם והם לא רושמים עליכם כלום. גם אם הם בהתחלה שואלים את השם שלכם ונותנים לכם מספר, זה לא אומר כלום. עד שאין לכם כובע עם מספר לא יודעים מי אתם. לפעמים הם עושים כאילו הם כותבים בפנקסים, אבל אם תסתכלו טוב תראו שהעטים לא נוגעים בפנקס. לכן, בשעות הראשונות האלה אל תיקרעו את עצמכם, פשוט אל תיפרשו. אז מתחילים התיזוזים הראשוניים. זה בערך שעה-שעה וחצי של תיזוזים קשים שבעקבותם פורשים לא מעט אנשים. זה חלק מנפה ראשוני. אני אפרט פעם אחת על התיזוזים שהיו לנו, שהם בעצם התיזוזים שהיו לנו לכל אורך הגיבוש. כל פעם שאני אכתוב "תיזוזים" תדעו שהכוונה לדברים שאני מפרט עכשיו. כל זמן שאתם לא ישנים, או במסע או משימה, אתם מתוזזים. וכמה שתיזוזים לא נשמע קשה, לי הקטעים האלה היו יותר מעצבנים וקשים מכל מסע בגיבוש. התיזוזים הם למשל להקיף אבן\רוג'ום\אוהל או כל דבר אחד בזמן בלתי הגיוני. כל הזמנים חוץ מהזמנים לאכול שתקבלו הם בלתי הגיונים, ואתם תבקשו כל הזמן הארכות, וכל פעם שתבקשו הארכה תקבלו מספר שניות מועט. אל תיקחו קשה את הזמנים שהם נותנים לכם וגם אם הם אומרים שאתם תעשו את זה שוב ושוב עד שתעמדו בזמנים. אל תקשיבו לזה, יש להם למשל חצי שעה שהם צריכים לתזז אתכם, אז אתם תתוזזו במשך חצי שעה, בלי קשר לזמנים או לא. ובחייאת, אם למשל אמרו לכם להקיף מוט 100 מטר מכם ולחזור ב10 שניות, אל תצעקו באמצע הדרך למפקד "אפשר הארכה??!?", זה מיותר. תבקשו הארכות לזמנים כמו התארגנות, הקפצות, השכמות וכו'. חלק מהתיזוזים בהתחלה יהיו עם הקיטבגים עליכם. לדעתי הדרך הכי נוחה לרוץ עם הקיטבג זה לקחת אותו כמו שק חול על הכתפיים. חוץ מריצות רגילות סביב עצם כלשהו היו לאורך הגיבוש הרבה זחילות שלדעתי זה אחד הדברים הקשים. הבירכיות שנותנים לכם מחליקות מהברך אחרי כמה שניות בגלל שאין לכם אף פעם מספיק זמן להדק אותם מספיק על הברך. עוד דבר שמקשה הוא שיש לכם נשק (אם 16 ארוך מעוקר) שמקבלים יותר מאוחר, שקשה יותר לזחול איתו. עוד חלק בלתי נפרד מהתיזוזים זה פול-קום. כשהמפקד אומר "פול" אתם יושבים על התחת וב"קום" אתם נעמדים. נשמע קל נכון? ממש לא, זה קשה ברמות כשמגיעים לפעם ה20. ואם יש עליכם תד"ל אתם תקללו את האמא של המפקד לאורך כל הזמן שיקח לכם לקום, וזה הרבה זמן. חוץ מזה יש קצת מצבי 2 ולפעמים לפמפמם איזה 10-20. לפעמים המפקדים נהיים קצת יותר יצירתיים עם התיזוזים. אחרי שעה-שעה וחצי של תיזוזים כאלה אומרים לכל הצוותים להיות בח' גדולה, ואז מחכים הרבה זמן עד אחה"צ. מגיע הזמן והמפקדים באים עם רשימות של הצוותים האמיתיים שאיתם תעשו את הגיבוש – מתחיל הגיבוש האמיתי.

שוב אותה פרוצדורה, רק שעכשיו אתם מקבלים גם כובע שעליו יש את המספר שלכם. המפקדים והחברים שלכם לקבוצה ייפנו אליכם לפי המספר שלכם ואתם תהיו איתו כל הזמן. חוץ מהכובע מקבלים אפוד שהוא לא כזה נורא, רק מעיק קצת, וגם אם 16 ארוך ומעוקר שהוא לא כזה כבד אבל הוא מאוד מעצבן בריצות, במסעות ובזחילות. גם עם הנשק אתם צריכים להיות כל הזמן. המפקדים החדשים (בקבוצה שלנו היה מילואמניק אחד ו3 סדירניקים, אבל זה משתנה מקבוצה לקבוצה) ממשיכים לתזז אתכם תיזוזים יותר קשים ממקודם ועכשיו צריך להשקיע כי כבר יש לכם מספר ורושמים כל הזמן. התיזוזים עכשיו הם עם תד"ל שבתוכו שק חצי מלא – בערך 15-20 קילו. אומרים לכם למלא חצי שק, אז תמלאו חצי שק. ראיתי כל מיני אנשים שמילאו שלושת רבעי שק ויותר, שזה די מטומטם. בכלל לא בדקו כמה מילאנו. בחלק הזה פורשים הרבה אנשים בגלל שהתד"לים קורעים את הכתפיים, לא משנה כמה שיפצרתם אותם. בחלק הזה היו לנו זחילות עם התדלים שזה ממש ממש קשה, בקושי אפשר לזוז והתד"ל כל הזמן נתקע בצד ומונע ממכם לזוז. היה גם הרבה פול-קום עם תד"ל שכבר ציינתי כמה זה קשה.

אחרי כמה שעות כאלה שהקבוצה כבר הצטמצמה מבערך 23 לבערך 13, יוצאים למסע תד"לים. המסעות הם שונים מקבוצה לקבוצה, אצלנו היו בעיקר מסעות תד"לים ומסע אלונקה אחד ואצל צוותים אחרים היו יותר אלונקות (אני אישית חושב שמסע אלונקות הוא יותר קל כל עוד הצוות מגובש ויש חילופים). המסע מתנהל ככה – מפקד סדירניק מוביל את הצוות בהליכה מהירה, הוא כמובן בלי ציוד לכן הליכה מהירה שלו זה בין הליכה ממש מהירה שלכם לריצה קלה. כל הזמן נפתחים פערים שצריך לצמצמם מהר בריצה. כל הזמן המפקד מסתובב חזרה ואז שוב מסתובב וחותך מהמסלול בשביל שנרגיש שאנחנו לא זזים לשום מקום, אל תיקחו את זה קשה מדי. המפקד המילואמניק שהוא זה שמעביר את רוב הגיבוש הולך ואם הוא סופר עד 3 וכל הצוות לא לפניו, אנחנו חוטפים עונש שהוא בד"כ לחזור קצת אחורה. אוקיי אז עשינו את המסע חזרנו למאהל של האוהלים (שכחתי לציין שלפני המסע הקמנו אוהלים שאנחנו ישנים בהם כשהתדלים עלינו), תוזזנו קצת ואז יצאנו לאותו מסע בדיוק עוד הפעם. אני מעריך שכל מסע היה בערך 3 ק"מ+חזרות אחורה. ככה שיוצא לנו 6 ק"מ+. אחרי חצי מסע, נקרעה לי הרצועה של התדל והייתי צריך לעשות את המסע עם רצועה אחת שזה קורע לגמרי את הכתף. חזרנו שוב למאהל, אוכלים ארוחת ערב שזה בעצם מנות קרב, וזה מה שתאכלו כל הגיבוש. זה לא כזה נורא, מקבלים לחם, ממרח שוקולד, טונה, סרדינים, לוף, חלווה וכו'. אח"כ סידרתי את התד"ל שלי שנקרע. הולכים לישון ואומרים לנו שלאורך כל הזמן שישנים צריכים להיות 2 שומרים מחוץ לאוהל. היינו 13 איש באותו הזמן. קבענו שכל זוג ישמור חצי שעה, רציתי שזה יהיה יותר בשביל שלא נתעורר יותר מפעם אחת אבל השומרים הראשונים סירבו בגלל שהם רצו (ובצדק) לישון קצת לפני ההקפצה, וכולנו ידענו שתהיה הקפצה. בכל מקרה, כדאי לעשות שמירות ארוכות יותר. אצלנו בשתי הלילות כל זוג התעורר 3 פעמים (!!!!) לשמירה של חצי שעה-40 דקות, שזה אחד הדברים הכי משביזים בגיבוש. לפני השינה המפקדים שאנחנו כל כך שונאים מביאים לנו משום מה קנקן תה, זה היה ממש במקום כי היה קר וזה עזר לחמם את הגוף. אני ממליץ לישון עם נעליים בגלל שזה יותר נוח בהקפצות וכשמתעוררים לשמירות, זה קצת לא נוח ברגליים אבל בכל מקרה כל הגוף יכאב לכם אז זה לא משנה. בסביבות 12 מקפיצים אותנו. היה קר אימים בחוץ ואני קפאתי מקור. תיזזו אותנו קצת ויצאנו לעוד מסע תדלים שהיה קצר יחסית למסע הקודם. גם הפעם אחרי חצי מסע נקרע לי התדל רק שהפעם הרצועה נקרעה גם למטה וגם למעלה, שוב כתף אחת חוטפת את כל המשקל. בסוף חוזרים לאוהל לישון עוד קצת.



יום 2:



בבוקר השכמה, וכרגיל תיזוזים, זחילות, פול-קום ושלל התעללויות של המפקדים. אח"כ יוצאים למסע אלונקות. על כל אלונקה 7 תדלים (בערך 100 קילו). המסע היה לדעתי לא קשה ממש כי הקצב הוא יחסית איטי, והיו חילופים כל הזמן. הכתפיים מאוד כואבות והמשקל של האלונקה קורע אותן. צריך פשוט כוח סבל בקטע הזה. מדי פעם המפקד אומר שאין חילופים לכמה דקות, ומדי פעם הוא אומר לנו להגיע לעמוד הקרוב בדקה, ואם לא הצלחנו חוזרים עוד פעם עד שמצליחים. נגמר המסע, אוכלים, ומתחילות המשימות האישיות והקבוצתיות, שזה קצת (הרבה) יותר כיף.

המשימה הראשונה – אויב מתקדם לכיוון שלנו על ציר של נחל. אנחנו צריכים לעשות לנו מחבוא ולהיות מוכנים להסתער. לצורך העינין יש לנו את חפירה ורבע שעה. במשימה הזו הייתי לדעתי ממש טוב – הלכתי למקום יחסית מרוחק מכל השאר שהיה על תל קטן (יתרון גובה) והיה שם מעגל אבנים שיכולתי להיכנס בתוכו. חפרתי קצת ואת האדמה פיזרתי (בשביל שלא יראה כאילו חפרו בור). עקרתי צמחים והסוואתי את כל המקום ואת הנשק. המפקדים עוברים בין כולם ושואלים שאלות, ככה שיצא שהיה לי איזה חצי שעה לנוח שם. זמן לנוח בגיבוש הזה לא קיים בכלל אז החצי שעה הזו הייתה מהנה במיוחד. המפקדים באים, שואלים שאלות וכמובן שרושמים כל הזמן.

משימה שניה – לבנות את הרוג'ום (מגדל אבנים) הכי גבוה. נתנו לנו ממש מעט זמן, התדלים היו עלינו, והיינו צריכים להסתדר בשורה לפי מספרים עולים. כל הדברים האלה הקשו מאוד על המשימה ולכל אחד לוקח חצי מהזמן רק להבין איפה הוא צריך לבנות את הרוג'ום שלו. אני לקחתי כמה אבנים שהיו יחסית שטוחות מלמטה ומלמעלה ושמתי אותם אחת על השניה. המפקדים עוברים ורושמים.

משימה שלישית – המפקד אומר לנו לבנות פסל בנושא – מורן. כולם מסתכלים אחד על השני בהרמת גבה. בהתחלה פירשנו את זה כיחידה המיוחדת של התותחנים ורצינו לבנות תותח. המפקד לא אהב את זה ואמר שאנחנו בחי"ר ולא בתותחנים אז הוא אמר לנו להחליף רעיון. בסוף עשינו גוף של בחורה עם ראש שהוא שיח (כי יש שיח שקוראים לו מורן). המפקד יורד על הפסל שלנו וממשיכים. אחרי זה היינו צריכים לכתוב כמה שיותר גדול עם אבנים "מורן", כשהמפקד אומר מדי פעם רק מספר X מדבר. באמצע הוא גם הוסיף לנו ציור של חתול קטן מתחת ל"מורן".

משימה רביעית – יש שדה מוקשים. לנו יש עמוד חשמל ושתי חביות, המשימה להעביר את כל הקבוצה מצד אחד לצד השני. אנחנו ניסינו כמה דרכים ולא הצלחנו, אף צוות אחר לא הצליח. בכל מקרה המשימה הזו לא באה לבדוק את מידת ההצלחה, אלא את הדינמיקה הקבוצתית שלכם. אז תנסו לקחת יוזמה ולנסות דברים. גם פה מדי פעם המפקד נותן רשות דיבור רק לחייל אחד.

משימה חמישית – הרצאה. כולם יושבים באוהל (קצת מנוחה). לפני שהמפקד אומר לנו על ההרצאות, הוא עובר אחד אחד ואומר לו שיתן לו שיר של הלהקה X או הזמר Y. אין לי שמץ של מושג למה היה הקטע הזה. אבל בסוף היה קטע מצחיק – הוא אמר לאחרון שיתן לו שיר של אבי ביטר. אותו אחד חשב קצת ואמר שהוא לא יודע, ואז המפקד אמר "זה בסדר, זו התשובה הנכונה". אח"כ לכל אחד יש כמה דקות לחשוב על הרצאה של 5 דקות. תבחרו נושא שאתם יודעים טוב ותדברו עם הרבה ביטחון ובצורה שוטפת.

משימה שישית – אלונקה סוציומטריות. למי שלא מכיר, יש מקצה להקיף עמוד ולחזור. ה4 הראשונים לוקחים אלונקה, השניים אחריהם לוקחים ג'ריקן או תד"ל. זה תרגיל מאוד מאוד חשוב אז תשקיעו בו הרבה. אני נתתי את הכל בתרגיל הזה והגעתי כל הפעמים לאלונקה חוץ מפעמיים שהגעתי לג'ריקן. בסוף היו 2-3 מקצים של אלונקה סוציומטרית עם זחילות.

לקבוצות אחרות היו עוד שתי משימות שלא היו לנו – משימה אחת הייתה לפרק ולהרכיב נשק. ומשימה שניה הייתה עם מתקן שהוא שורה של מתחים, ויש תחרות מי נשאר הכי הרבה זמן על המתח.



נגמרו המשימות והמפקדים מחליטים להתעלל בנו עד הערב עם תיזוזים קשים ביותר. היו לנו זחילות על אדמה שמפוצצת בקוצים קטנים כאלה. כל תנועה שעושים, כמה עשרות קוצים נכנסים לכם לידיים ולרגליים, זה כואב ממש. אח"כ בתיזוזים הם ראו שחלקנו לא משקיעים יותר מדי, אז הם נתנו לנו תמריצים. ה3 הראשונים נחים והשאר עושים את אותו המקצה עוד פעם, או שהם עושים 15 פול-קום, שאחרי זה עלה גם ל25 פול קום שזה גם ממש ממש קשה. חלק מהתיזוזים היו גם עם תדלים. ממשיכים עם התיזוזים עד הערב, אוכלים והולכים לישון. שוב אותם נהלים כמו הלילה הקודם, שני שומרים בכניסה לאוהל. שוב אתם מתעוררים 3 פעמים בלילה לשמירה. אחרי שעה-שעתיים הקפצה. בהקפצה הזו לא היה מסע, אלה רק תיזוזים מעצבנים בזמן שאתה חצי ישן וחצי קופא מקור. היה קטע מאוד מצחיק בשלב הזה, בזמן שאנחנו מקיפים את השירותים בפעם ה23425346536 מסתכלים למעלה למתחם של המפקדים ורואים (ומריחים) אותם עושים על האש. אותי אישית הקטע הזה ממש ממש הצחיק. אחרי קצת זמן חוזרים לישון (או לשמור). שעתיים אחרי זה עוד הקפצה. הפעם זה לא רק תיזוזים, אלא יוצאים למסע אחרי התיזוזים. המסע הזה היה פשוט בקצב רצחני ובקצב הכי מהיר שהיה לנו בכל הגיבוש. המפקד הסדירניק פשוט נותן גז ולא מפסיק. המסע הזה קורע את כולם וכולם רצים כל הזמן בגלל הקצב של המפקד. כמובן שכרגיל חוזרים אחורה ועושים סיבובים סביב עצמנו. מגיעים למאהל וחוזרים לישון.



יום 3 ואחרון:



אחרי כמה שעות השכמה, עוד פעם תיזוזים, פול קום וקצת זחילות. אח"כ יוצאים למסע שכולנו יודעים שהוא המסע האחרון ואח"כ נגמר הגיבוש. המסע הזה היה גם מסע תדלים והיה המסע הכי ארוך עד עכשיו. מדי פעם שלא נדבקנו לתחת של המפקד היינו צריכים לעשות פול-קום עם התדלים (קשה!). אחרי הרבה זמן חוזרים למאהל ויודעים שהגיבוש בשלבי סיום. המפקדים אומרים לרוקן את השק חול מהתדלים (באותו הרגע ירד לי סלע מהלב). נותנים לכם אוכל אבל אל תאכלו יותר מדי מהמנות קרב כי עוד כמה שעות תקבלו אוכל איכותי. מתחילים למלא שאלון סוציומטרי ושאלון אישי על המשפחה, החיים וכו'. אח"כ יש ראיון קצר עם המפקדים ונגמר. אח"כ מסנג'רים אותנו לנקות אחרי כל המתחם של המפקדים, אוכלים ארוחה עם אוכל ממש טוב. שניצלים, עוף, תפוחי אדמה, בורקסים. כולם מתחזרים על האוכל כאילו הם לא ראו שניצל בחיים שלהם. עושים מסדר ציוד (ובצדק, לחצי מהאנשים הולך לאיבוד ציוד במהלך הגיבוש בגלל כל הבלאגן) וחוזרים לצוותים בטרום טירונות. נותנים לכם כמה שעות לנוח ולהתקלח.



כמה טיפים וסיכום:

הגיבוש הזה הוא גיבוש קשה ביותר. בגלל שהוא יחסית קצר, הוא אינטינסיבי ברמות מטורפות. למרות הכל, כל מה שצריך בשביל לסיים את הגיבוש הזה זה כושר בסיסי והמון המון המון כוח רצון. אם אתם רוצים את זה מספיק אתם תסיימו. תמיד תזכרו בזמן התיזוזים האין-סופיים שלכל תיזוז יש סוף ושהזמן דופק. אל תקשיבו לכל מיני זיוני שכל של המפקדים. הם הרבה פעמים אומרים שיוצאים למסעות ולא יוצאים, או שנעשה 20 פול קום עם התדל ומפסיקים אחרי הרביעי. בקיצור תיקחו את הדברים שלהם בערבון מוגבל. עוד טיפים – להשיג טיץ לגיבוש, זה מונע לגמרי שפשפות. תעשו את הגיבוש עם שתי זוגות גרביים כי זה מונע חיכוך עם הנעליים החדשות. תיקחו קצת גופיות להחלפה. תיקחו וזלין\שפתון לשפתיים כי ל90 אחוז מהמתגבשים השפתיים בערו כל הגיבוש. טיפ אחרון, אם הגעתם לבוקר של היום השני, כמעט בטוח שסיימתם את הגיבוש. כי עברתם את התיזוזים בהתחלה שמנפים וכבר מסע אחד, ואם עברתם את התיזוזים ומסע אחד, סביר להניח שתעמדו בעוד הרבה תיזוזים ועוד כמה מסעות.



את הצוות האמיתי (אחרי הניפוי הראשוני) התחלנו 23-24 וסיימנו אותו 10. הרבה אנשים הופרשו רפואית. אנשים יצאו על חשש להיפוטרמיה, על התייבשות. אחד החובשים אמר לי שאחד ייצא במצב בינוני שזה נחשב משהו מטורף יחסית לגיבוש.

את הגיבוש התחלנו 400 וסיימנו 146. המספר מסיימים יחסית גבוה. לדעתי זה בגלל שהיו הרבה בני משקים שכבר עברו גיבוש לא קל. לגבי מספר העוברים אני לא בטוח. לפני הגיבוש אמרו לנו שכל הצוותים נפתחים – פלס"ר, פלחה"ן, עורב ותצפיות. אח"כ הסתובבו שמועות שנפתחים רק צוות של הפלס"ר ושניים של הפלחה"ן. מחר במסדר הדמעות יגידו לנו מי עבר ולאן.

לעולם אשא דגלך בגאווה