הדרקון אפרים / יעקב לזר

בארץ אחת רחוקה, רחוקה,
בתוך מערה עמוקה עמוקה,
גר לו דרקון איום ונורא,
קראו לו אפרים.

היה לאפרים שריון קשקשים,
כנפיים גדולות כמו מפרשים,
זנב ענקי ובטן כבדה...
כשאפרים צחק האדמה רעדה.
ומה שהכי מרשים...
היו לאפרים שבעה ראשים.
כן כן, שבעה ראשים.

בוקר אחד בינות להרים
הופיע אביר על סוס אבירים.
שלף את חרבו ובקול קרא:
"צא החוצה אפרים, צא מתוך המערה.
כי אני האביר יששכר לב זהב,
מזמין אותך, הדרקון, לדו קרב!"

צחקו שבעת הראשים של אפרים,
צחקו וצחוקם התגלגל עד השמים.
"הו, אביר בן בלי דמות, הו האבין בן בלי שם,
האתה בדרקון הנורא תלחם?
בדרקון הנורא שבטנו כה עבה,
שנחיריו פולטים אש וראשים לו שבעה?
ברח אביר, ברח מהר, לחזור אל תעז!
ברח לפני שאפרים נורא יתרגז!"

אך האביר יששכר, אמיץ לב וגיבור,
לא נבהל, לא נרתע, לא נסוג לאחור.
"צא החוצה דרקון" כך קרא "צא החוצה מוג לב!
צא מתוך המערה ולקרב התייצב!
כי אם תסתתר נחבא אל כליך,
הנני האביר יצאתי אליך!"
וכיוון שהאביר לא לשווא מאיים,
וכיוון שהאביר את דברו מקיים,
וכיוון שאפרים, לצאת לא יצא,
לא ראה יששכר לפניו כל מוצא.
נפרד מסוסו, ונכנס למערה,
וכי הייתה לו ברירה?

והמערה עמוקה
עמוקה וקרה,
אין בה שביל, אין נתיב,
חשכה מסביב.
האביר יששכר לאיטו צעד,
לא פעם נחבל, לא פעם מעד.
אך תמיד התאושש והמשיך בדרכו,
כך מנהגו של אביר היוצא מול דרקון.

ולבסוף הגיע,
קצת עייף, קצת מזיע.
הניף את חרבו ואמר בלי לחשוש:
"אני סופר עד שלוש!
אחת... שתיים..."
"רק רגע!" הפסיקו אז אפרים,
"האביר לב זהב, חשוב רגע קט,
לא תאכל, לא תשתה, לא תנוח מעט?
הן עברת דרך קשה וארוכה,
ומי זה נלחם על בטן ריקה?
עכשיו תשע בבוקר, עדיין מוקדם!
וכבר חרבות? כבר לשפוך דם?
בהחלט לא נאה האביר, לא יפה!
אולי במקום זה תשתה כוס קפה?"

הסתכל האביר יששכר בדרקון הענק,
בשבעת הראשים, בשריון המוצק.
בחן את הבטן, הגב, הזנב,
ובשקט שאל: "אפשר עם חלב?"

אז הגיש לו אפרים קפה בחלב,
עם שניים סוכר כמו שאהב,
הוסיף גם עוגות ודברי מאפה,
וגם הוא הצטרף לשתית הקפה.

האביר לב זהב העשוי לבלי חת,
לגם לאיטו מכוסו האחת.
כוס אחת לאביר, וכמה לדרקון?
לא קשה לנחש, די פשוט החשבון!

וכי כמה ספלים של קפה דרושים
לדרקון שיש לו שבעה ראשים?





את הסיפור הזה נהגתי לספר המון לילדים (ולמבוגרים) בימי הדרכת הטיולים שלי. אפילו הייתה לי בובת-יד (שאני תפרתי ) של דרקון עם שבעה ראשים, והיום גיליתי פתאום שאני עדיין זוכרת אותו בעל פה.

...ופעם אחת הצלחתי לשכנע את ילדי כיתה ג' שדרקונים באמת קיימים ושיש כאלו במערות בית גוברין, ואני חושבת ששכחתי לספר להם בסוף שזה לא באמת.
אז אם תפגשו ילד בכיתה - המממ... בני כמה הם צריכים להיות עכשיו? - בכיתה י"א בערך, אני חושבת; שמאמין שיש דרקונים במערות בית גוברין, תמסרו לו סליחה, ושלא התכוונתי, ושזה בכלל לא אני, זה אפרים אשם...