ובטרם היו המריקאים כבר במומנטום של הפלישה (והם היו בעיצומו כאשר הסתיימה המלחמה). קשה להשיב על זה... המשטר ביפאן היה של הקיסר כאשר בפועל שלטה ממשלה של גנרלים. זה מזכיר מאוד את גרמניה של מלחמת העולם הראשונה שנשלטה בפועל ע"י לודנדורף והינדנבורג כאשר בראשה עמד הקייזר. כמו גרמניה, יפאן נתפסה כתוקפנית, הרסנית ובעלת משטר מיליטנתי יתר על המידה. אני מאמין שהיו כופים על יפן כניעה משפילה ויקרה עד מאוד כמו זו שנכפתה על גרמניה ב-1919: קודם הם היו נכנעים צבאית מחוץ ליפאן ואז כאשר האנדרנלין של הקרב היה נעלם הם היו פתאום מתעוררים לשיחות שלום בנוסח ורסאי שבהם יפאן היתה מושפלת מעבר למה שציפתה.

מה שכן, בניגוד לאירופה של שנות ה-20 וה-30, באסיה בכל מקרה היתה נוכחות מאסיבית של ארה"ב ורוסיה, כך שקשה לראות את יפאן תוססת ללא הפרעה כמו גרמניה של שנות ה-30.

שאלות ה what if בגדול לא מאוד מאתגרות בעיני, אבל נראה לי שאין ספק רב לגבי התסריט של כניעה משפילה ויקרה של יפאן שהיתה מביאה את המדינה לתאוריה של סכין בגב (בנוסח יפאני).

זה מזכיר לי ראיון שנערך לפני כמה שנים עם משתתף זוטר בקשר יולי 1944 נגד היטלר שנותר בחיים. כאשר הוא נשאל לגבי תחושותיו לכשלון הקשר, הוא הפתיע וענה שהוא שמח שהיטלר לא נהרג והמלחמה הסתיימה בחורבן. הוא אמר שהגרמנים היו בוודאי מטפחים תאוריה של "אילו "אדי" לא היה נהרג, הוא כבר היה מסדר את העניינים עבור גרמניה וזו לא היתה מתפרקת מהמיליטריות שלה". אני מאמין שהוא צודק.

.