המאמר נכתב ע"י AAA1234:




גיבוש יחטיו"ת גבעתי אוג' 06 - מאמר

טוב אז ככה למרות שאחרי הגיבוש אני יודע שהמאמר זה לא מה שישפיע אם מישהו יסיים החלטתי בכל זאת לכתוב מאמר קצרצר על הגיבוש כדי שאולי זה יוכל לעזור לאחרים בעתיד.
(וגם כי הרגשתי מחויב.. (: )

טוב אז אני לא אספר עכשיו הכל בפירוט מדויק כי "סיפור הגיבוש" הוא לא חשוב, אלא רק חשוב להבין מה בערך עושים בגיבוש ולכן אני פשוט אכתוב נקודות חשובות על הגיבוש:

- לפני הגיבוש קיבלנו אפוד שכולל 2 ממיות, פלג אוהל, 4 יתדות, 3 מוטות, קסדה, שק"ס מעדר קטן כזה.
בנוסף, חתמנו על נשק - M16 מקוצר.

- יצאנו לגיבוש ביום שני בערב, לפי הקבוצות של הטרום טירונות, יצאנו מהבא"ח והתחלנו לעשות מלא ספרינטים שבסופם היה צריך להסתדר בשלשלות. בנוסף גם היו זחילות. אבל בעיקר מלא מלא מלא ספריטנים.

- התחיל להחשיך ואחרי בערך שעתיים עשינו מתיחות והלכנו לישון.

- אחרי 6 שעות (כן כן, נתנו לנו 6 שעות) העירו אותנו ועשינו ח' ענקית שבה קראו שמות וחילקו לקבוצות של הגיבוש. אחרי החלוקה לגיבוש כ"א קיבל מספר ואז התחיל הגיבוש האמיתי.
מפה אני אכתוב את הדברים שעשו בגיבוש, לאו דווקא לפי הסדר שהם התרחשו:
- זחילות - המון זחילות. עם אפוד וגם בלי. וגם תחרויות בין 2 אנשים שזוחלים.

- ריצות - להקיף את הסטיקלייט ולחזור. לרוץ עד לעץ ולחזור. לרוץ לרוץ ולרוץ.

- מסיכות אב"ח - שמנו מסיכות אב"ח והמטרה הייתה לרוץ לנקודה מסוימת פעמיים הלוך וחזור ואז להעמיד את ה3 מוטות ביחד ככה שהאחד נשען על השני והם לא נופלים. כמובן כמה שיותר מהר.

- אלונקה סוציומטרית - רצים לנקודה מסוימת וחוזרים. 4 ראשונים לוקחים אלונקה. חמישי ג'ריקן.

- "מסע" - כל הגיבוש היה מעיין מסע, הולכים עם הציוד המחלקתי שכלל אלונקה עם 3 שקים, גריקן, מ.ק(מכשיר קשר) ומנות קרב. במהלך המסע מדי פעם כ"א צועק את המספר שלו ומה שהוא מחזיק. וגם צועקים את המספרי ברזל שחולקו בשלב כלשהו.
-
השריקות - שריקה אחת, לשבת על התחת. שתי שריקות, לקום. (המדריך שרק המון!!!)

- הרימון - שהמדריך זורק רימון צריך לרוץ ולברוח ותוך 3 שניות להתרחק להסתתר. (מעיין קפיצת ראש בחול).

- לכל אורך המסע - אם המדריך מרים את היד וסופר עד 3, ובזמן הזה האלונקה לא ליידו - חוזרים אחורה. האלונקה צריכה להיות צמודה אליו ולכן הוא גם מקשה ורץ לפעמים.

- מצבי 1 ו2 - ידועים לכולם. שכיבות שמיכה. גם היה הרבה מאוד בגיבוש.

- הליכת ברווז - הליכה מכאיבה מאוד שבה הולכים על 2 הרגליים במין התכופפות כזאת מכאיבה.

- להחזיק 2 אבנים, אחת בכל יד. בודקים מי נשאר הכי הרבה זמן עם האבנים בלי להפילן.

- שוכבים, מרימים ראש ורגליים. - שוב, בודקים מי נשאר הכי הרבה זמן.

- הרצאה. - כל אחד צריך לבחור נושא ולהרצאות עליו כבערך 3 דקות.

- דיון קבוצתי - היה דיון על איזה אנשים צריך להכניס למקלט במקרה שכל העולם נחרב ואנחנו צריכים לבחור X אנשים מתוך רשימה שהם ישארו לאחר שהעולם ייחרב.

משימות קבוצתיות:
- לתכנן מבצע על פשיטת בית של מחבלים. (מאיפה לתקוף, כמה איש בצוות, איזה ציוד לקחת, וכו' וכו' וכו').

- יש שטח של "מוקשים", 2 חביות וגזע ענק. המטרה היא שכולם יעברו את השטח בלי שהחביות, הגסע והאנשים יעברו מעל.

- להעביר את כל הציוד המחלקתי בלי שהוא יגע בקיר של הבוחן מסלול.


עוד משימות שעשינו רק פעם אחת ולא קרו כמה פעמים במהלך הגיבוש:
- מעגל כוח. מישהו עומד במרכז המעגל שהמעגל כולו הוא שאר הקבוצה משלבים ידיים.
המטרה של מי שעומד במעגל היא לצאת מהמעגל תוך 15 שניות, ולרוץ לקחת צמיג כלשהו.
כל זאת בלי להשתמש באלימות. (ז"א שמותר רק להשתמש בכוח של דחיפה ובלי ידיים רגליים וכו').

- "הריב על הצמיג" - שוב עומדים במעגל כל הקבוצה. הפעם בתוכו יש 2 אנשים שמחזיקים ביחד צמיג (כל אחד מחזיק כיוון נגדי של הצמיג). המטרה היא לקחת את הצמיג מהיריב בלי לסובב את הצמיג או ליפול על הרצפה או לבעוט וכדדומה. בקיצור - למשוך מהייריב את הצמיג.

- "הריב על הצמיג 2" - 2 אנשים זוחללים לנקודה מסוימת ששם יש צמיג. המטרה היא לחזור עם הצמיג. מי שמצליח לחזור עם הצמיג הוא המנצח. (הכל נעשה בזחילה).

- "השוך" - בשלב מסוים אמרו לנו " תראון: שם זה העץ הגדול, שם זה הדיונה, שם זה הגשר ועוד'..". אחרי כמה שעות היינו צריכים לסרטט את האזור של הגיבוש ואת הנקודות שהראו לנו.
כל זאת בעזרתם אבנים ומה שבא ליד.

- שקי החול - זמן: 15 דק'. המטרה: למלות שק חול, לעלות איתו על הדיונה, לרוקן אותו שם ולחזור למטה. כמובן שצריך לעשות זאת כמה שיותר פעמים.

- מסע עצמאי - מסע עם הציוד המחלקתי בלי המדריך וללא המלאכים.

- רצים עד לנקודה מסוימת(שנמצאת מאחורה גבעה), שם צריך לעשות 15 פעמים "סמוך פול" ולרוץ בחזרה. אמנם לא רואים אותך, אבל סביר להניח שמישהו מסתכל עלייך מרחוק.

- אחד המלאכים מסביר לך בדקה ללא חזרות איך מרכיבים ומפרקים מאג(נשק גדול מאוד).
אחרי ההסבר צריך לרוץ לנקודה מסוימת ולחזור לפרק את המאג. (להפריד את החלקים שלו).


טוב זהו בגדול, היו עוד כמה משימות שאני האמת לא בדיוק זוכר אותן עכשיו, אני כבר בטח אערוך והוסיף אם אני אזכר.
הגיבוש נערך 3 ימים בגלל תשעה באב. (משני בערב עד רביעי בצהריים).
התחילו את הגיבוש כבערך 400-500 איש, וסיימו 112.
בצוות שלי התחלנו כבערך 30, וסיימנו 14.

את התשובות נקבל ביום שלישי.

דבר חשוב זה סוף הגיבוש - בסוף הגיבוש עלינו לבא"ח וישבנו עם המפקד ב"ח".
ואז המשפט המיוחל הגיע " אני רוצה להודיע לכם שהקטע הפיזי של הגיבוש הסתיים". כולנו מחאנו כפיים ושמחנו, הייתה מעיין שבירת דיסטנס קטנה וניתנה אפשרות לשאול שאלות.
אנחנו ממש אהבנו את המדריך שלנו ולחשנו אחד לשני בסוד מה שנעשה, ואז צעקנו " 2 3 - תודה למדריך". וזה באמת היה מרגש.

הגענו לבא"ח ושם כולם מחאו לנו כפיים, עברו בין האוהלים וכל אוהל מחא לנו כפיים וצעקו כל הכבוד, זה היה ממש מרגש והיה שווה את הכל. אנשים כמעט בכו. הרגשנו כמו איזה גיבורים שחזרו מהמלחמה.
הייתה לנו ארוחה חגיגית וטעימה עם מגוון המפקדים והדרגים.
אח"כ שיחה עם שלישת הבא"ח שהסבירה על חתימת הקבע ל8 חודשים.
ואז זמן המתנה ארוך מאוד עד לראיון שנערך בין 15 ל30 דק'.


בהצלחה לכל המתגבשים לעתיד, אני מקווה שהמאמר הזה עזר לכם איכשהו.
דבר אחד בטוח - הכל בראש. אין שום קשר בין כושר לבין הגיבוש הזה. אפילו בראור לא היה לנו.


תוספת לאחר הכתיבה:

שפצורים - את השפצורים עושים לפני הגיבוש ויש לזה כמה שעות.
חשוב מאד לבחור ציוד נכון וטוב לפני הגיבוש וגפ לשפצר אותו כמו שצריך. תמיד כדי לעשות כל דבר פעמיים על מנת להבטיח שגם אם חוט אחד יקרה או קשר כלשהו יפתח תמיד יהיה משהו שיחזיק את מה שצריכים.
את האפוד תתאימו אליכם שישב עליכם בול כמו שאתם רוצים. לפני הגיבוש תבדקו הכל - שהכל נוח לכם ואפילו תרוצו קצת כדי לראות את ההרגשה.
זה עדיף מאשר לקבל בבום את הכל בבת אחת ואז להתחיל לסדר את האפוד. בגיבוש אין זמן לשפצר.
את כל השפצורים תעשו לפני הגיבוש.
אם גיליתם שיש לכם בעיה כלשהי בציוד(לפני הגיבוש) אל תהססו ללכת למקום שממנו לקחתם את הדברים ולהחליף, המפקדים אולי יגידו לכם שלא צריך ואין מה לעשות וכו', אבל הם לא עושים את הגיבוש.
ולכן תקחו את הציוד הטוב ביותר עד שתהיו סגורים עליו.
לי למשל הייתה ממיה עם שבר קטן, ואני פשוט הלכתי והחלפתי אותה בלי לשאול אף אחד.

ובקשר לגיבוש עצמו - נדיר שבנאדם ידע שהוא יצא לגיבוש ויסיים אותו והוא לא סיים.
רוב האנשים שפרשו הם אנשים שסתם הלכו לגיבוש או שהחליטו לצאת אליו בזמן הטרום טירונות.
מי שבאמת ידע שזה מה שהוא רוצה סיים את הגיבוש כמו גדול.
כל האנשים פרשו כ"א מסיבה שלו בהחלטה של רגע. אין משהו מטורף שכולם פרשו בו.
כ"א מהפורשים פשוט בהחלטה של רגע, בתרגיל מסוים, בקושי של שנייה, החליט לפרוש.
תתעלמו מהכאבים ופשוט תמישכו את הגיבוש כי הוא לא כזה קשה.
לפני הגיבוש כולם פוחדים וזה בגלל שמנפחים אותו כאילו הוא איזה משהו מטורף ובלתי האפשרי.
המציאות היא שהוא בסה"כ עוד גיבוש של 3-4 ימים, ולכל תרגיל יש סוף. ומי שרצה סיים את הגיבוש.

לעולם אשא דגלך בגאווה