10-01-2005, 09:06
|
|
|
חבר מתאריך: 10.11.01
הודעות: 9,600
|
|
המתיישבים מנהלים עכשיו את הקרב על הסכם הקבע
ככל שמצטברות האמירות וההתחמקויות (משני הצדדים) מתחזקת בי המחשבה כי אנחנו לא רואים עכשיו את המאבק על גוש קטיף או על צפון השומרון - אלא את המאבק על אלון-מורה, יצהר ועופרה, תקוע, בית-חגי ועתניאל.
גורלו של גוש קטיף נחרץ, ואפילו אלו מבין מנהיגי המתיישבים המאמינים לסקרים ממשיכים להתעקש על משאל עם או בחירות חדשות בכדי למתן את התנהגותם (לעיתים נדירות עם הבטחה כי ימנעו מסרבנות או התנגדות אלימה לפינוי). בינתיים הם מחריפים את ההתבטאויות ואת המעשים, מקפידים לא לצאת מכותרות העיתונים עבור פחות מקטסטרופה עולמית ובאופן כללי יוצרים את התחושה כי הפינוי הזה מוליך אותנו על סף מלחמת אזרחים (תוך הבהרות קולניות כי לעולם לא ירימו יד על יהודים וגו').
רק החבורה המשיחית הלא שפוייה שבשולי ההתיישבות (הנתמכת ע"י עשרות אלפים) לא מוכנה לשחק את המשחק - ובכך מספקים להנהגה הרשמית של המתיישבים את ה"הם" להבדיל.
לא לשווא נזהרים רוב המתבטאים שלא לקבל בריש גלי את תוצאותיו של כל משאל עם (אפילו זה שהם דורשים) - או בחירות שבהן לא יציין המועמד במצעו בדיוק אילו ישובים יפונו וכמה פיצויים ישולמו עבור כל ראש צאן (מה שכמובן אינו אפשרי לקראת מו"מ עתידי עם האויבים האמיתיים). הם יודעים היטב כי יש סיכוי לא קטן שהעם שבע המלחמות הזה יצביע בעד מה שיניחו לפניו.
מטרת המאבק הרועש וה"כמעט" אלים הזה היא להחדיר בלבבות את התחושה כי פינוי-פיצוי (הרעיון, לאו דווקא החוק) הוא פשע בל יסולח, נגד האנושות, נגד רצון אלוהים (כמו שהם מאמינים), נגד האינטרס הלאומי והפרטי של כל יהודי בישראל, לשייך כל שאלת פינוי עתידית שתובא למשאל/בחירות עם מכות בין אחים, תינוקות נגררים, תחושת קבס ומחסור כיס.
כמו שציינו פרשנים (סמולנים?), מועצת יש"ע מנסה לרכב על הנמר הזה, אבל הוא לא ישאר רתום לרצועתם עוד זמן רב.
אפקט הדאההה חזק מאוד בטקסט לעיל, הטענה היחודית המסתתרת בו היטב היא: זה כבר לא באמת מאבק על גוש קטיף.
|