זהו סיפורה של טייסת זעירה בחיל האוויר שנטלה חלק רחב ועמוק במלחמה. בשל העובדה כי מטוסיה, החגים בשמי עזה ולבנון, טסים ללא טייסים, אין הם זוכים לתהילה, והם נמצאים אחרונים ברשימת הקרדיטים. זהו סיפורם של האנשים שנשארו על הקרקע וראו את הכל מלמעלה.

ה-12 ליולי 2006, יום חטיפתם של החיילים אהוד גולדווסר ואלדד רגב. המטוסים הבלתי מאויישים, עסוקים בפעילות מבצעית רחבה בצפון רצועת עזה. מספר ימים לפני כן נחטף החייל גלעד שליט, ובטייסת עסוקים בסיוע לכוחות הקרקע באיתור מחבלים עקב המקרה. באותם רגעים מתקבלת באגף המבצעים ובחיל האוויר ההחלטה – מקפיצים כוח גדול של מל"טים לעבר גבול הצפון.

המשימה של המטוסים בצפון ברורה: הם יעסקו באיתור קצה חוט שיוביל לחטופים, ומיד לאחר מכן באיתור מטרות חיזבאללה, עבור מטוסי הקרב ומסוקי הקרב של חיל האוויר. אנשי הטייסת, בפיקודו של סא"ל ה', נכנסים לכוננות גבוהה ומתחילים לגייס את חיילי המילואים על מנת להעניק מטריה אווירית רצופה לאורך כל המלחמה.

"כדי לעמוד בדרישות הטייסת החל גיוס צו 8 באישור שר הביטחון עוד לפני שהחלה המלחמה בצפון על מנת ליצור מטרייה אווירית רצופה לכוחות בעזה", סיפר סרן ג', מטיס מזל"ט בכיר ל-nrg מעריב. "היו מוקדים שקיבלו תמונה ברצף במשך 72 שעות".

יוצאים לצייד אווירי
אך אותו בוקר של חודש יולי, היה שונה. בקרונות ההפעלה של הטייסת, ישבו מטיס המל"טים, מפענח התמונות והמידע המודיעיני ומפקדי המשימות. הם היו שם מהרגע הראשון של הלחימה, ותפקידם היה מכריע.

הם נדרשו לעקוב אחר מחבלי החיזבאללה, לייצר מטרות עבור מטוסי הקרב, לוודא בזמן אמת שאכן המטרה נפגעה, להגן על כוחות החי"ר והשיריון בקרקע, ועל מטוסי ומסוקי התובלה בעת חלוקת האספקה לחיילים ובפינוי הפצועים. הם נדרשו לספק את התמונות גם כאשר הכוחות מיוחדים של צה"ל נחתו באזורים מרוחקים מהגבול. הם נדרשו לאבטח אותם ולסייע להם במידע חיוני, גם כשהמבצע היה תחת אש כבדה.

המטיסים קיבלו באותו בוקר גורלי אחריות כבדה על כתפיהם. מטרתם העיקרית הייתה ברורה: אבטחת כוחות על הקרקע וצייד של משגרי קטיושות. זו הייתה שעתם הגדולה של המטוסים הבלתי מאוישים, וההישגים לא איחרו לבוא. למעלה מ-50 משגרי קטיושות הושמדו בעקבות "צייד המל"טים" הנרחב בדרום לבנון. למעלה מ-20 חוליות מחבלי חיזבאללה הושמדו. כוחות גדולים של צה"ל לא העזו לנוע ללא חיפוי מהאוויר.

"הטייסת תפקדה במרץ בזכות אנשי הגף טכני שעבדו יום ולילה כדי לטפל בכלים ולפתור כל בעיה", מספר סרן ג' בגאווה. "המפעילים שנרתמו למשימה מורכבת וקשה ואפילו פקידות מבצעים שהגיעו כמילואימניקיות לסייע. היתה התגייסות כללית. מדובר במאות שעות טיסה תוך 24 שעות. זו עבודה מטורפת מסביב לשעון. הטייסת ביצעה למעלה מ-4500 שעות טיסה במהלך המלחמה, וזה מה שאנחנו בדרך כלל עושים בחצי שנה בערך".

"נתנו את כל מה שיכולנו"
אנשי הטייסת מתגאים ביכולתו של סא"ל ה' להעביר את היחידה מגזרה לגזרה במהירות, ולתת מענה לכל מקרה. "אחת ההצלחות היותר גדולות של הטייסת הייתה המעבר ממצב למצב. זו לא טייסת שמתאמנת יותר מדי, מאחר וכל הזמן היא בבט"ש", מספר סרן ג'. "עברנו מאבטחת כוחות לצייד קטיושות, ולאחר מכן לאזורי פעילות כמו גבולות. ביצענו מבצעים גם בבעל בק וצור. אף אחד מאתנו לא היה רגיל לעבוד עם אוגדה שמתקדמת".

אך ללא ספק הכוכב של המלחמה הזו היה המטוס הבלתי מאויש המכונה "מחץ". יכולותיו של "מחץ" מעלות מספר שלבים את רמה הפעילות המבצעית של הטייסת. זהו הדור הבא של המטוסים הבלתי מאוישים בעולם. הוא פחות מרעיש וניתן פחות לזיהוי מהקרקע, טס לטווחים רחוקים באופן משמעותי מקודמיו, בעל אמצעי צילום מתקדמים וכושר נשיאה גבוה. הוא בעל מנוע טורבו וגלגליו מתקפלים, ומבחינת אנשי הטייסת זה מטוס לכל דבר שהפגין ביצועים מרשימים במהלך המלחמה. תוך חודשים ספורים צפוי הטייסת לקלוט את המחץ באופן רשמי על מנת להעצים את כוחו של צה"ל.

"נתנו את כל מה שיכולנו ויותר מזה", סיכם סרן ג' את תפקוד הטייסת במלחמה. "אפילו שלחנו חלק מאנשינו לחדרי הפיקוד בשטח, כדי לייעל את העבודה בקשר בין הקרקע למטיסים, זאת למרות שאנשינו יכלו לסייע בטייסת להפחית מהעומס הרב".

באוויר מאז 1971
זו אינה המלחמה הראשונה בה הטייסת לוקחת חלק. טייסת המזל"טים הראשונה בצה"ל הוקמה בשנת 1971 ופעלה באזור סיני. מטוסים זעירים תוצרת ארה"ב, שוגרו באמצעות רקטה למשימות צילום כבר אז, מעבר לקוי האויב וצילמו תמונות סטילס, כדי לחסוך במטוסים מאוישים ולסכן חיים. שנתיים לאחר מלחמת יום הכיפורים, היה ברור למפקדים בחיל האוויר, כי יש להרחיב את טייסת המזל"טים, ולצייד אותם בכלים מתקדמים יותר על מנת לספק מודיעין בזמן אמת.

מדעני התעשייה האווירית המציאו את ה"זהבן" שנכנס לשירות ב-1978. הוא אמנם טס לטווחים קצרים, והיה מוגבל רק לטיסות יום, אך היה הראשון שסיפק מודיעין איכותי בזמן אמת לכוחות צה"ל נגד האויב.

במלחמת שלום הגליל הוכנסו לשימוש גרסאות מתקדמות של המז"לטים. הם סייעו לכוחות הקרקע ואיתרו מטרות אויב, עבור מטוסי הקרב של חיל האוויר. במקביל חיפשו המזל"טים סוללות טילי קרקע אוויר וסייעו בהשמדתם. בתחילת שנות התשעים השתתפו באופן מלא בפעילות שהייתה סביב רצועת הביטחון בדרום לבנון. בשנת 1996 הם כבר ידעו כיצד לאתר משגרי קטיושות בדרום לבנון.

החל משנת 2000, הפכו המזל"טים לחלק בלתי נפרד מהפעילות המבצעית. הדרישה מהמפקדים בשטח לשעות מזל"טים הלכה וגברה, עקב המודיעין האיכותי בזמן אמת, שידעו להעביר אל מרכזי השליטה, ללא תלות במזג האוויר.

קישור לכתבה, הכוללת וידאו

גם כשלא היה הרבה, היה לנו הכל