א) כפי שציינתי, רובם המכריע של החיישנים שנשתלו היו מהסוג הסייסמי ולא מהסוג האקוסטי, ובכל מקרה הסוג הראשון יצר את רוב האתרעות - או לפחות את האתרעות הראשונות. מעניין שהבעיות שעלו בזמן הפעלתם בויטנאם לא עלו במהלך ניסויי השטח בארה"ב. בכל מקרה, לאחר פתרון הבעיות והסתגלות המערכת הם השיגו יכולת גילוי טובה ואחוזים יפים של התרעות אמת. הבעיה עם החיישנים היתה שהאויב למד בשלב מוקדם איך להטעות אותם. הבעיה של יעילות כלל המערכת היתה, שוב כפי שציינתי, בגורמים אחרים. החיישנים בסה"כ התאימו מאוד לאופי הפעולה והשטח.
ב) למרכז הבקרה היה בד"כ מידע מדוייק גם על מיקום החיישן וגם על מיקום היורה. לא ציינתי באופן ברור מספיק שהחיישנים נשתלו בצורה מדוייקת למדי. אותם מטוסי נפטון ששימשו להטלת החיישנים המוקדמים צויידו במיוחד בכוונת הנורדן המפורסמת ממלה"ע השניה כדי לאפשר להם להטיל את החיישנים בדיוק רב. מאוחר יותר מטוסי קרב בעלי מערכות ניווט מתקדמות שימשו גם הם לשתילה. נשמר רישום מדוייק לגבי מיקום החיישנים ובעצם על דיוק זה התבססה המערכת. בייחוד לאחר התחילת הפעלת התקיפות מבוקרות מכ"מ קרקעי גם דיוק התקיפות היה לא רע - לפחות בהצלחה לפגוע בקואורדינטה שהוקצתה.
מטוסי ה-AC-130 אכן היוו בשלבים מאוחרים את אחד מעמודי התווך של הפרוייקט בלילות. על חלקם הותקן בין השאר מתקן גילוי שיכל לגלות אנרגיה שנפלטה ממערכת הצתה של מנועים. מטוסים כאלה שימשו גם לציד עצמאי. הם לא היו המטוסים היחידים שהותאמו במיוחד לתקיפת תנועה על הנתיב, אבל זה כבר נושא לסקירה נפרדת.
ג) ייתכן שפעולה קרקעית נחרצת יותר היתה גורמת לשיבושים רבים יותר, אבל "איגלו ווייט" בא בעצם באופן חלקי לפתור את הבעיה שהציבו המגבלות הפוליטיות.