אני יוצא לשנייה מנקודת הנחה שהוא בקרבי ובגלל זה הוא הסיק שקשר הוא בעייתי.

למה?

מניסיון, לא הרבה קשרים מחזיקים עמד כשאתה בשנה הראשונה שלך בקרבי. לרוב, הבנות נמצאות בתפקידים לא-קרביים ואז, כשהן רואות את חברות שלהן, נפגשות על בסיס כמעט-יום-יומי עם החברים שלהן... והן, לעומת זאת, מחכות בבית שבוע-שבועיים... הן נשברות.
זה מגיע גם מדברים שראיתי מסביבי וגם מניסיון אישי.
מעטים הקשרים שמחזיקים מעמד כשאתה בקרבי - אבל זה בדיוק מה שהופך אותם להכי חזקים ולהכי מיוחדים מכולם. קרבי, זהו חתיכת מבחן - אבל, אם עברתם אותו - זה אומר המון. המון.

מאחר והוא אמר שהוא כן מרגיש אלייך רגשות והוא כן רוצה לנסות אחריי הצבא - כנראה, הצבא הוא הבעייה. הוא רואה מה שקורה סביבו - והוא לא רוצה שזה ייקרה איתך.
זה קצת מחמיא, לא? הוא רוצה אותך יותר מדיי מכדי להסתכן לאבד אותך.

אני לא חושב שהפתרון הוא סבלנות. אני גם לא חושב שהפתרון הוא לעבור הלאה.

תדברי איתו. תסבירי לו שאת אוהבת אותו - אבל חיכית לו המון - ובנוסף לזה עוד לחכות שנתיים - את לא יכולה להבטיח את זה. ומה עוד... שמה הוא חושב לעצמו? שבשנתיים הבאות לא תהייה לו חברה? מה? כל החיילים רווקים? כל הקרביים רווקים? ברור שלא.

תגידי לו שאת אוהבת אותו, שאת מאמינה בו ובכם - ואם זה לא יצליח - אז לפחות ניסתם. אבל, אם לא ניסיתם... תמיד תהייה תחושת הפספוס ולכי תדעי מה יהיה שנתיים מהיום...

כמו רוב המקרים, שיחה, הבנה, גמישות ואהבה - הם הפתרון ההכי קל וההכי יעיל.

תדברי איתו.

רק אל תשכחי להסתכל עליו מדיי פעם לוודא שהוא מקשיב...