שנית, ברור לחלוטין ששנינו מסכימים על העקרון וחלוקים רק בניואנס:

אני פשוט סבור שגם אולמרט לא בשל - המערכת הגדולה שניהל היתה ירושלים והוא נכשל איתה כשלון חרוץ. לך תראה כמה אוהבים אותו בירושלים, בניגוד לטדי, למשל, שהיה ראש עיר מערכניק בעיר שהפכה להיות חרדית-בית"ריסטית הרבה לפני ששלחה אותו הביתה (והיום מצטערת על זה, ברובה).

כמו כן אני סבור שאולמרט הוא ממלחכי הפנכה הגדולים שהכרנו. קשה כיום לזכור את זה כשהוא על כסא ראש הממשלה, אבל הוא היה לקקן מספר אחד לשרון, אחרי שבפריימריס ביניהם הכפיש אותו בלי הכרה. ודאי זכור לך שהוא היה "רוני בראון" של ממשלת שרון, הפה הגדול והמלוכלך של ראש הממשלה. רמזים לחנפנותו ניתן לראות גם היום, מדי פעם, בפגישותיו עם מנהיגים זרים. אולמרט אימץ את עקרונות הדיפלומטיה החנפנית ומבלבל אותה עם מדיניות חוץ - דבר שאין לו אפילו טיפת מושג בניהולו.

וכמובן - הפניית עורף לאידיאולוגיה ועקרונות ככל שהדבר משרת אותו - על כך אין צורך להרחיב. יוזם מנהרת הכותל, שאמר למיטיבו (ונותן השוחד, לכאורה) דניאל אברמס, אותו מיליונר אמריקאי שלא מפסיק להתערב לנו כאן בחיים ולנסות לכפות עלינו את שגיונות השלום שלו - שלא היה מניח לילדיו להסתכן או ליהרג על חומות ירושלים (אין מה להגיד, הילדים הפנימו היטב את המסר). איש ארץ ישראל השלמה שהיום כבר מתכנן "התכנסות בהסכמה" - מדיניות חוץ נועזת ומקורית ביותר, שהיתה מפילה את ביסמארק מהכסא, והעקרון שלה הוא - וותר, בתמורה להסכמתו של הצד השני וקבל את הויתור שלך (דרך אגב, בסופו של דבר זה מה שהיה עם הנסיגה מעזה, כאשר הצד השני במקרה זה היו פחות הפלסטינים ויותר האמריקאים והנבלות האירופים).

לכן, כפי שאמרתי, אנו ודאי מסכימים על העקרון - אין שם אחד שהייתי נותן לו לנהל יותר מאשר מחלקה במשרד ממשלתי ממוצע, ויש כאלה שגם את זה לו. אני רק אומר שאין הבדל ביניהם, כולל הזנב ששמו בראשם, זה הכל.