שיאן המילואים


בגיל 48 עושה אורי בן דוד 200 ימי מילואים בשנה










שעה לפני ההשכמה השתחל אורי בן דוד משק השינה, עלה על מדים, שלף גזיה והכין לעצמו קפה שחור. אחר כך העיר את חבריו מסיירת הצנחנים. אחד אחד עבר ביניהם ובירך בקול אוהב: "בוקר טוב, אח שלי".שעה אחר כך הם כבר ישבו חגורים וחמושים בתוך ה"האמרים", בדרך לעוד יום אימונים במדבר יהודה. הפעם כיכב קולו של בן דוד ממכשיר הקשר. מעט משובש, אבל כרגיל, רגוע ועמוק.בשש השנים האחרונות משמש בן דוד כמדריך נהיגה מבצעית של סיירת צנחנים. הוא מגיע למיונים לסיירת, מאתר את הלוחמים הנגועים בחיידק הנהיגה, נמצא בסדרות האימונים, מסביר, מדגים, מתקן, מנווט אותם לתוך המרחבים הנידחים, לתוך עולם הארבע על ארבע, מביא אותם אל קצה מגבלות הכלי שבו הם נוהגים, בדרכים כמעט בלי אפשריות. לא תהיה זו גוזמה לומר שכמעט כל מה שלוחמי הסיירת יודעים על נהיגת שטח מבצעית הם קיבלו מבן דוד. יומיים הייתי איתם בשטח, ולא עברה שעה בלי שלמדו משהו.אבל לא זה העניין: אורי בן דוד, תושב תל אביב, נשוי לרחל ואב לשלושה, אחד מהם צנחן, חגג לא מזמן את יום הולדתו ה*48. ב*74' הוא השתחרר מהצבא בדרגת סמ"ר ועד לפני שנתיים היה לו משרד להפקות גרפיות. יום אחד הוא החליט לפרק הכל ולעשות רק מה שהוא אוהב. עכשיו הוא מוציא לאור את פקס עיתון 4X4 ועושה מילואים בסיירת צנחנים. מה מילואים? המון מילואים. בשנה שעברה הוא גוייס ל*90 יום. כשהתברר שהיחידה זקוקה ליותר, הוא גוייס לעוד שלושה חודשי מילואים, בתנאי קבע. ביחידה כבר יודעים שהשנה יזדקקו לו ל*200 ימי מילואים. בן דוד, חייל נאמן ומסור, לא יודע ולא רוצה להגיד "לא". הוא פשוט מגיע.בזמן שגברים בגילו יוצאים עם המשפחה לנופש בכל מקום אפשרי, בן דוד מעדיף לפרוש שק שינה צמוד לגלגלי ה"האמר" המבצעי וללכת לישון עם ה"מיקרו" שלו (גירסה מיניאטורית של ה"עוזי"). הוא שולט היטב בכל הדאחקות הצבאיות, שהרי הוא מבלה בצבא הרבה יותר מבאזרחות.באחת מסדרות המילואים האחרונות שלו יצא בן דוד לאימון השנתי של הסיירת. ביומיים הראשונים של הסדרה הצטרפנו אל ה"האמרים", הג'יפים המבצעיים המשמשים את הלוחמים, מוטציות מוטוריות בעלות מנוע עצבני, בלי חלונות, דלתות, רדיו, חימום או כל פינוק אחר, שיכולים לטפס כמעט על כל גבעה ולרדת ממנה, בלי בעיה.העדר החימום מתברר כבעיה שכן הקור בלילות המדבריים חודר לכל איבר ו עצם בגוף. עיקר האימון הוא בנהיגת לילה, ומלבד בגדים חמים, נשק וקסדות, הלוחמים מצויידים גם במכשירים לראיית לילה.נ', המפקד, מכנה את חייליו "האלפיון העליון של הנוער". מדובר בילדים טובים (ונורא מנומסים), מבתים טובים. "אנחנו בוחרים אותם, לא לפי מי שמגיע ראשון", מסביר בן דוד, "אלא לפי מי שיש לו פוטנציאל אנושי גבוה. זו הסיבה שהם מנומסים ונחמדים, ולהבדיל מסיירות אחרות, שאולי יש שם יותר הו*אה, כשאתה רואה את החבר'ה מסיירת צנחנים אתה מתאהב בהם ובא לך לחבק אותם".כשליש מלוחמי הסיירת הם בני קיבוצים ומושבים, שליש עירוניים והיתר חובשי כיפות. יש גם אחד מבני העדה האתיופית וכמה עולים מחבר המדינות. בשנים האחרונות נאלצו שם לעבוד קשה על שיקום המוראל, לאחר שהיחידה ספגה שתי מכות קשות: סרן ערן שמיר ז"ל, שהיה סגן מפקד הסיירת, נהרג ב*97' עם עוד שני לוחמים, וכשנתיים מאוחר יותר נהרג מפקד הסיירת, רס"ן איתן בלחסן, עם שני קצינים מהיחידה. זה היה חלק מהמחיר הכבד של המלחמה בלבנון. עכשיו רוב הלוחמים הם מדור חדש, ואת מקום המארבים בלבנון תפסו מעצרים וחטיפות של חשודים ומחבלים באיזור יהודה ושומרון.בס יירת משקיעים הרבה גם בחינוך הלוחמים, וזו אחת הסיבות שאורי בן דוד כל כך אהוב כאן. "אורי בן דוד הוא תופעה", מסביר נ', המפקד. "זה לא רק הכישרון המקצועי שלו אלא גם באישיות ובמסרים שהוא מעביר. הוא עושה הכל בחן, בכיף. יש לו מן חיוך אבהי, לא מתנשא. הוא גורם לחיילים להתאהב במקצוע. הוא נמצא שם כשהם מתגייסים, וכשהם משתחררים הם ממשיכים לשמור איתו על קשר ושולחים לו גלויות מהטיולים שלהם בחו"ל".לקראת האימון בנהיגת לילה מכסים הלוחמים את המראות, הפנסים, לוח השעונים וכל אביזר שעלול להחזיר אור בחשיכה. המטרה היא לנוע בשיירה, בקצב אחיד ומהיר, בלי תקלות. משימה מורכבת למדי כשמדובר בנסיעה במדבר, באמצע לילה בלי ירח.




קפואים בלב המדבר



א', קצין הניוד של היחידה, מסביר כמה אחריות מוטלת על כתפיו של הנהג. "הוא אחראי על שלום הלוחמים שאיתו ברכב. מספיק שהוא גרם לפנצ'ר והלכה המשימה. ה'האמר' הוא כלי מפתה כי יש לו יכולות כמעט בלתי מוגבלות, ולפעמים זו בעיה כי מאוד קל ללחוץ על הדוושה".במהלך האימון הלילי חצינו את נחל ערוגות, סמוך לשטחי הרשות הפלסטינית, ובאופק ראינו את אורות חברון והכפר יטא, הרחוקים מאיתנו כשני קילומטרים. הלוחמים, מתברר, מכירים את הכפר הזה היטב.אנחנו חבושים קסדות ומסיכות סערה אבל הקור לא נותן מנוח ומקפיא את האיברים. בסופו של לילה ארוך ומתיש הגענו לחניה באום דארג'.בתחילת היום השני הוביל בן דוד את השיירה מאום דארג' לכיוון הר אמשע, בחלקו הדרומי של הר חברון. הציר חצה ואדי, שדפנותיו דומות לקיר המוות. בן דוד ישב ברכב המוביל וכעבור דקות ראינו כיצד ה"האמר" שלו נאבק עם הקיר ובסופו של דבר מצליח לטפס למרומי צידו השני של הוואדי. מהמקום שבו ניצבנו נראה כי הדרך משמאל יותר פשוטה. י' שאל בקשר אם הוא יכול לטפס משמאל."לא", פסק בן דוד, "יש לך שם מוקש".חשבנו שמדובר בתרגול והמוקש הוא כאילו, אבל כ שהתקרבנו לשוליו החדים של הוואדי ראינו את קצהו של המוקש. ספק אם מישהו אחר היה מבחין בו."צורת העבודה של בן דוד שונה מכל אחד אחר", מסביר לי ז', לוחם ומושבניק. "הכל בכיף, בראש טוב. הוא יודע להעיר בלי לפגוע. הכל בנחת".י' מערד חושב שדווקא מהמילואימניקים אפשר ללמוד הכי הרבה. "זה כמו שתביאי זקן שיילמד ילד על החיים", הוא אומר, "ועם הניסיון של בן דוד אי אפשר להתחרות"."אין דבר כזה לצאת לשטח עם בן דוד בלי לעצור לקפה ולקשקש עם החבר'ה סביב המדורה", מספר א', קצין הניוד. "הוא מכיר כל לוחם בשמו, יודע איפה הוא גר, מהם היתרונות שלו ואיפה נקודות התורפה שלו כנהג. לא משנה מתי הולכים לישון, הוא יקום בחמש וחצי בבוקר, ידליק את המדורה ויכין קפה. זו הסיבה שהוא תמיד שומר אחרון. הוא לא מוכן שנוותר לו על השמירות. הדבקות שלו בסיירת באמת מדהימה"."בן דוד מתאים את עצמו ומתחבר לכל אחד", ממשיך ש', לוחם ומושבניק, "זה מה שיפה אצלו. אנחנו פשוט אוהבים אותו. היחידה זו אישתו השניה ואנחנו חיים ביחד באושר. מה שבולט אצלו זה השקט שהוא מקרין. הוא לא נלחץ ומשתולל כמו קצין צעיר. הכל נעשה רגוע, בלי היסטריה" .




"הוא הרוח החיה בסיירת"



לקראת הפרידה מבקש הצלם יוסי אלוני מהלוחמים לעמוד ליד אורי בן דוד, לצורך צילום קבוצתי. בן דוד מחמיץ את פניו, לא מרגיש נוח להיות במרכז העניינים."בהרבה מובנים הוא הרוח החיה של סיירת צנחנים", מסכם נ', המפקד. "לזה בדיוק אנחנו מנסים לחנך את הלוחמים שלנו. להיות מקצוענים, שקטים וצנועים".כאמור, האזרח אורי בן דוד עשה בשנה שעברה כמעט 200 ימי מילואים והשנה כבר "הזמינו" אצלו עוד 200. האם הוא מרגיש פרייאר?. בן דוד הוא לא האיש שירגיש מקופח. "זו מחוייבות תורמת", הוא מסביר בשיא הרצינות. "כל מי שמסוגל לתרום, ולא חשוב באיזה גיל, חייב לעשות את זה. אני מאמין בציונות ובעשיה ולכן אני עושה את זה, ואני אמשיך לעשות את מה שאני יודע, כל עוד ימשיכו לרצות אותי ביחידה."אני לא יכול להיות שרון או פרס. אני יכול להיות רק אורי. אם כל אחד יעשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב, כולנו נהיה יותר טובים. הרי פעם היינו כאלו. המדינה הזו קמה על העיקרון הזה לפני 60 שנה. זה נקרא אידיאל. זה הכל".naor_r@maariv.co.il










חפש ב-NRGgoogle.com