אוסישקין לחלוטין לא היה מאבותיה הרוחניים של תנועת העבודה.
אשר לשאלת "ההפקרה". גם אם מקבלים את הדיעה הזאת, אין לזה שום קשר ושום דמיון לסזון אלא במוחך המעוות. ואין לי למה להתייחס כי לא כל הלוצינציה שלך ראויה להתיחסות.

לעצם העניין של "הפקרה", הרי בניגוד ל"קרקוז" שהיה בתכנית הירודה, היתה בעיית הגליל העליון נושא לדיונים כאובים התלבטויות והתיסרויות. לאחר מותו של שר בתל חי אמר אוסישקין: "אם צריך לעמוד על המקומות האלה מבלי להתחשב עם מה שהוא, ואפילו עם קורבנות של כספים ואנשים ואת המקום שרכשנו אותו פעם אחת לא נעזוב - או שאנחנו נמצאים בין הפטיש והסדן ומוכרחים אנו ליסוג לגבול האנגלי."

אני לא הצגתי את בן גוריון כטוראי פשוט. הצגתי אותו כחבר מן השורה בועד הזמני. הוא היה כבר בעמדת של עסקן בכיר בתנועת הפועלים, אבל ועד הצירים והועד הזמני עדיין נשלטו ע"י הגורמים האזרחיים ולא הפועלים. עובדות הן עובדות, גם כשהן אינן נוחות לתיאוריות הביזאריות שלך.

המעניין הוא שז'בוטינסקי ובן גוריון הציגו עמדה יותר מתחשבת באנשי תל חי. ז'בוטינסקי רצה לפנותם. (אירוני, לא?) ובן גוריון טען שהחחלטה צריכה להיות בידיהם ולא בידי המוסדות.