ציטוט:

במקור נכתב על ידי ביטיס נכון. הדרג המדיני גוזר את המטרות האסטרטגיות. הצבאי את דרך הפעולה - ולדוגמה נושא הפעלת יחידות שדה.

בואו נחזור שוב למטרות המלחמה כפי שהוגדרו ע"י המטה הכללי :




מה בדיוק אמור לעשות הפיקוד, ומה אמורה לעשות האוגדה ?

כפי שטען עמירם לוין בתחקיר, מהר מאד המטכ"ל התחיל לעסוק בטקטיקה ולא באסטרטגיה, הפעילו תו"לים מוזרים, בזבזו את כוחות המילואים שגוייסו על תנועות מיותרות ובסיכומו של דבר לא השיגו אף יעד נדרש (בהנחה שהיה כזה) :
1. לא נפגעה משמעותית יכולתו של החיזבללה לפגוע בעורף (למרות שנפגעה יכולתו לפגוע בעומק ישראל).
2. לא שוחררו החטופים, ולא נוצרו תנאים לשחרורם.
3. לא בוצעה הרתעה אל מול סוריה, להיפך.
4. חיזבללה לא איבד מכוחו הפוליטי ולא נוצרה שותפות חדשה עם ממשלת לבנון ("מערכת בין מדינתית").

אם נחזור לשאלותיו של אמיל, אני סבור שהפעלה נכונה של כוח יבשתי היא הכרח כאשר מדובר בשטח כדוגמת לבנון, יתכן שבמתאר אחר במרחבי סיני יכולנו להסתמך רק על כוח אוירי. אם המטרה המקורית היתה הרתעה וענישה כואבת אזי חה"א יכול היה לתת תשובה לבדו, אולם אם המטרה היא צמצום כוחו של החיזבללה בדרום לבנון, הרחקתו מהגבול ופגיעה ביכולת שיגור הקטיושות - אזי אין ברירה אלא להפעיל גם כוח יבשתי. כפי שכבר נאמר, וכתבנו בעבר, הפעלה נכונה של הכוח היתה יכולה לענות על המטרות הנ"ל, אין ספק שביכולתו של צה"ל לבצע את המשימה, אולם לא היתה קריאה נכונה של המפה ולא הובן הצורך המיידי בהפסקת ירי הקטיושות קצרות הטווח ע"י תפיסת שטחי השיגור והפעלת לחץ על החיזבללה משני כיוונים ובמס' ראשים.

! This is Sparta