אנסה לחזור בקצרה:
1. הפניה לעיון במאמר של הרב זלמן קורן שליט"א שהתפרסם בספר "ממלכת כהנים וגוי קדוש" בו מדובר בנושא חוקי התורה והמדינה ושם מובאים מקורות רבים המדגישים את תוקף חוקי מדינת ישראל מבחינת הלכה והאיסור על נטילת החוק לידיים.
אני לא סבור שחוקי המדינה הולכים ע"פ חוקת הגויים ואם תוכל להביא חוק ספציפי שעונה להגדרתך יהיה אפשר להתייחס לעניינו.

2. לא כל כך הבנתי אבל בשולחן ערוך חלק יורה דעה סימן רכ"ט סעיף ח' שהמקבל עליו חרם צריך התרה בבית דין של שלושה אנשים המבינים בהלכות התרה.

3. תוקפה של ההלכה ושל תורת משה לא אבדה בציבור. כל אדם שברצונו לנהוג ע"פ ההלכה יכול לנהוג כך במדינת ישראל, יחד עם זאת יש עליו החובה להתנהג כפי שמחייב אותו החוק של המדינה, כפי שחויב בכל מקום אחר וגם במצרים- ()

4\5 . אני לא יודע לאיזה בתי דין הולכים החרדים אך לכל בתי הדין הדתיים יש סמכות.
מתוך הספר "בתי הדין וסדריהם אחרי חתימת התלמוד":

ציטוט:

" גדולי ישראל שבכל דור הקפידו בעיקר על ההליכה לערכאות של גויים, שלא יהיו אויבינו פלילים. אולם בזמן שבעלי הדין מצייתים לדין תורה, ומגישים משפטם לפני אנשים מישראל, לא דרשו מהם שדינם יתברר דווקא לפני בית דין מסודר באופן זה ולא באופן אחר. לקהילות ניתן חופש רב, שיסדרו להם בירור משפטיהן כחפצן וכרצונן, בהתאם לדין תורה ולמנהגים המקובלים. ואמנם היו דיני ממונות נדונים על ידי אורגנים משפטיים שונים - אף כי לא מכולם היתה דעת החכמים נוחה במידה אחת - הכל לפי הזמן והמקום ולפי תנאי העניין הנדון. אורגנים אלה הם : 1) בי"ד של שלושה מורכב משלושה דיינים קבועים ומומחים 2) דיין אחד קבוע המצרף אליו בכל דין שניים מזקני המקום 3) זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד והרב שבעיר הוא השליש 4) שלטון הקהל (חבר הפרנסים). יש שאורגנים אחדים היו קיימים זה על יד זה בעיר אחת. היו, למשל, קהילות שהיה בהן בי"ד קבוע של שלושה דיינים לדיני ממונות, אולם דיני קנסות, עונשין, וגם חלק ידוע מדיני ממונות, כגון ענייני הסגת גבול, חזקת הבתים וכיוצא בזה, היו נדונים ע"י פרנסי הקהל ".

על שאלה מס' 6 כבר ענו.


(מיותר לציין שהדברים שכתבתי הם פחות או יותר לפי נק' מבטי ולכל דבר תוכל לשמוע פרשנויות שונות)

הירוק בכל זאת עולה