מעשה הידוע במלך אחד שיצא לטייל חוץ לעיר ואמר להגאון ר' יהונתן בעל אורים ותומים ז"ל. אתם אומרים שחכם עדיף מנביא. תגיד לי באיזה פתח אני נכנס לעיר? שאותה העיר הייתה מוקפת בחומות והיו לה שני פתחים אחד גדול ואחד קטן, תתנבא ותגיד. אמר לו הגאון ז"ל בעז"ה אני אגיד למלך בכתב באיזה שער המלך יכנס בו. והנייר הזה צריך ליהיות סגור וחתום בחתימתי ויהיה בכיסו של המלך, ואחר שיכנס לעיר וישב על כסא מלכותו לפי כל רואי פני המלך, יפתח הנייר וייקראנו ברבים. אז נבין את התשובה הנכונה. ויאמר המלך טוב הדבר ויעש כן. לקח המלך את הנייר בחיקו ורכב על סוסו לבוא אל העיר והגאון הולך אחריו. וכשהגיע המלך אצל שער העיר חשב בדעתו שבוודאי כתב הרב בנייר שאכנס בשער הקטן, לכן אני אכנס בשער הגדול כדי להכזיב נבואתו.
וכאשר ניגש לשער הגדול נמנע ולא נכנס כי חזר ואמר. יתכן כתב הרב שאכנס בשער הגדול, לכן אני נכנס עתה בשער הקטן כדי להכזיב נבואתו. קיצורו של דבר, נתבלבלה דעתו ולא ידע מה לעשות. ויתבונן המלך בדעתו לעשות אופן חדש, שלא יכנס לא בשער הגדול ולא בשער הקטן אלא יגזור לפרוץ את חומת העיר שבאותו הצד ויכנס לעיר מן הפרצה. וישמח המלך על המצאה זאת שעלתה בדעתו שבזה וודאי יכזיב דבר הרב שכתב בנייר. דאיך אפשר לצייר שכתב הרב אופן זה של פרצה. וכן עשה, פרץ את החומה ונכנס לעיר מן הפרצה ויבוא לביתו וישב על כסאו והרב עומד לפניו. ויוציא את הנייר הסגור וחתום אשר בחיקו ויפתחהו וימצא כתוב בו לשון המשנה ששה תיבות דוקא בזה"ל: "המלך פורץ גדר לעשות לו דרך". והמלך היה יודע ומבין לקרות ומבין בלשון התורה שבעל פה. ויתפלא המלך על הדבר הזה ויאמר להרב איך ידעת את הדבר הזה?
ויאמר: הוא הדבר שאמרו חכמים, חכם עדיף מנביא. כי החכם מרוב חכמתו מוליד מציאות חדשות מכוח הסברות אשר יעלה בדעתו. כן אנכי שיערתי בדעתי.

-פעם היה מעט מידע ובאיכות, היום יש המון מידע ובשיטחיות.