קראתי את שני הפרקים, וכל מה שאומר כאן תקף לשני הפרקים.

מתחת אותי! אני מתה לדעת מה יקרה הלאה!

כתוב מצויין.

אני לא יודעת אם כתבת את הסיפור במקור באנגלית ותירגמת לנו או שפשוט אתה חושב בעברית בסיגנון אנגלי. אני מהמרת על האפשרות השנייה. אם היה צריך לכתוב חיבור בסגנון כתיבה בשפה האנגלית אני הייתי נותנת לך עשר פלוס.

אהבתי מאוד איך יצרת מתח (הקטע של השער שלא חורק) ובבת אחת קטעת אותו ועברת לסצינה שקטה אחרת, בדיוק כמו שעושים בסרטים. מצויין!

יש מעבר מאוד יפה בין התיאורים הקשורים לבילי ולפלייסטיישן שלו לבין בית הספר ומה שקרה שם.



אבל!

ההמשך שבו אתה מספר על מה שבילי שמע בבית הספר גורם לקטע של השער שלא חורק להיראות תלוש, לא מקושר לכלום, למרות שכולם יודעים שהוא קשור. בהתחלה חשבתי שכדאי לשבץ אותו במקום אחר – אולי בסוף הפרק, אבל זה הורס את מה שעשית – לצבור מתח ולהוריד אותו בבת אחת.

אז הבנתי שהבעייה היא לא שם. הקטע של בית הספר הוא זה שהורס וגורם לקטע של השער להיראות תלוש ולא קשור. כי בקטע של בית הספר אתה שוב מתחיל לנסות לצבור מתח. וזה מה שמפריע. כבר יש לנו מתח שנצבר מקודם (=השער), אז מה נעשה איתו עכשיו?



נ.ב.

הסיפור בכלל לא דיבילי. לא יודעת למה אתה חושב כך.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...