צדק?

אני מעוניין לסייג את דבריי כבר עכשיו - אני ניזון מהתקשורת כמו כל אחד אחר, ולכן יש לקחת את דבריי הבאים לאור העובדה הזו. שר המשפטים לשעבר חיים רמון הורשע היום בביצוע מעשה מגונה במתלוננת, חיילת המשרתת בקריה. המעשה המגונה הוא נשיקה שרמון כפה על המתלוננת. בית המשפט קיבל את גרסתה של המתלוננת באופן מלא, וטען כי היא לא הייתה מעוניינת לפגוע ברמון. הוא ציין כי היא עשתה שימוש בתוארו הרשמי כשפנתה אליו, עדות לכך שלא ניסתה לפלרטט עם רמון, אלא שמרה על קונקרטיות בפגישה. את התמונה בה היא מצולמת מחובקת עם רמון, הסבירה התביעה בכך שהייתה זו פוזה לעיני המצלמה ותו לא.

מתוך כך, עולות מספר מסקנות באשר לפרשה הזו:

א. מעבר לעניין הפוליטי, מדובר בגבר שנשק לאשה והורשע בעבירה פלילית על סמך התלונה שלה. לא ניתן כל משקל לעדויות שכנגד. הכרעת הדין מעניקה כוח עצום לנשים המתלוננות על עבירות מסוג זה. נצטרך להמתין לגזר הדין, אבל כבר עכשיו ניתן לראות כי המתלוננת הצליחה על סמך גרסתה להרוס לפי שעה את הקריירה של רמון, וייתכן כי הוא אף יקבל עונש מאסר, בפועל או על תנאי. מדובר בעניין ייחודי במשפט הפלילי שבו אדם חייב בעיני החוק אך ורק על סמך תלונה נגדו. אישית, ויסכים איתי כל גבר הגון בעולם, אני בעד למצות את הדין בחומרה כנגד כל גבר המבצע תקיפה מינית או מעשה מגונה מכל סוג שהוא, אני רק חושש כי רמון אינו נמנה על הרשימה הזו, ויתרה מכך, אני חושב ששאלת המה מותר ומה אסור הופכת למעורפלת יותר ויותר.

ב. רמון יעתור למחוזי בוודאי, ובית המשפט המחוזי עשוי לפסוק כי אין מספיק ראיות בכדי להרשיע אותו. אם זו תהיה השתלשלות העניינים, בית המשפט יספוג מהלומה קשה ליוקרתו. השופטים יצטרכו לנמק מדוע הם סבורים כי טעה בית משפט השלום, ופרטים קשים הנוגעים לדרך התנהלות הגופים הקשורים למשפט, מהמשטרה, דרך הפרקליטות ועד לבית המשפט יביאו לרעידת אדמה.

ג. את הכתם שדבק ברמון, גם המחוזי והעליון לא יצליחו למחוק, במידה ויקבלו את הערעור שלו. גם אם יזוכה השר לשעבר, זה יהיה תחת הטיעון ”מחוסר ראיות”, ולא ”מחוסר אשמה”.

ד. לחובבי הקונספירציות מבינינו, הקביעה כי המתלוננת לא רצתה לפגוע ברמון היא קביעה דרמטית. האם היא לא רצתה להתלונן מלכתחילה? האם היא סברה כי המעשה שלו לא היה מספיק חמור בכדי שהיא תרצה לוודא שהוא בא על עונשו? החקירה כנגד רמון החלה באוגוסט 2006 וחמישה חודשים לאחר מכן כבר הייתה הכרעה בבית המשפט. ייתכן ואני סנילי ולא מצליח להיזכר במקרים דומים, אבל האם לא היה זה זמן שיא בטיפול בתלונה כנגד דמות ציבורית כרמון?

שנים ארוכות אנחנו שומעים על חקירות כנגד בכירים, חקירות שלא מצליחות להגיע לכדי משפט למרות שלכאורה לפחות, ישנם מספיק מסמכים ועדויות בחקירות אלה המהווים בסיס לא פחות חזק בכדי לבסס עליו כתב אישום מאשר עדותה של המתלוננת בפרשה זו.

אם המתלוננת לא רצתה לפגוע בשר וטחנות הצדק פעלו במהירות הבזק, בעיקר בהתחשב בתקופתנו שאגף החקירות, הפרקליטות ובתי המשפט טוענים כי הם קורסים מעומס התיקים, האם לא הייתה פה מוטיבצית על להרשיע את רמון? האם הפשע הגדול של רמון היה כשנשק לבחורה, בהסכמה או שלא בהסכמה, או שמא תוכניתו לשנות את הליך בחירת השופטים במדינת ישראל - להעביר מועמדים לועדת שימוע של הכנסת במקום הועדה למינוי שופטים ובמלים אחרות, להפקיע מידי השופטים את היכולת לבחור את עצמם ולהעביר יכולת זו לידי הפרלמנט?

ה. אם נצא מנקודת הנחה כי הכרעת הדין היא הצדק בהתגלמותו, אזי מר רמון החליט בנוכחות אנשים נוספים ובשעות היום, כשמלחמה משתוללת בצפון, בקרייה בתל אביב, לנשק בכוח בחורה צעירה מספיק בכדי להיות בתו, כולל לתחוב את לשונו לגרונה, ביודעו כי הוא עושה זאת למרות שאותה בחורה לא פלרטטה איתו ולא נתנה לו להבין שזה בסדר לנשק אותה ואף שמרה על קו רשמי בשיחתה אתו. אם כך הייתה השתלשלות העניינים באותו יום ב-12 ביולי 2006, אז השר לשעבר רמון מצטייר כמטרידן, כמי שסבור שאף אחת לא יכולה לעמוד בקסמיו, כבוגד (שהרי הוא חי עם בת זוג קבועה) ובעיקר כטיפש ונמהר.

מאחר ונצטרך להמתין לערעור, ברור כי הפרשה טרם הסתיימה. ימים יגידו האם רמון הוא עבריין מין, או אדם שנקלע לתסבוכת בשל אי הבנה, או במקרה החמור, אדם שנתפר תיק למידותיו כאמצעי הגנה של המערכת המשפטית. לפחות עכשיו, נוכל כולנו לקרוא קצת יותר על חומר החקירה ולנסות ולהבין מה התרחש לפני חצי שנה בקרייה.

http://www.sikurmemukad.com/ehud/?p=140