הטענות שלי לא יכולות להיות שקר, מכיוון שהם מבטאות את דעתי. דעה יכולה להיות "שקר" רק במשטר בולשביקי או פאשיסטי שאליו אתה כנראה עורג. אני מציע שתוציא את המילים האלה מהלקסיקון שלך אם בכוונתך לקיים דיון אינטליגנטי שמבוסס על טענות ונימוקים.

ראשית. אני שמח שאתה מצטרף לדעתי שדבריו של יהונתן גפן על השוואת הפלשתינים ליהודים בשואה הם נואלים. לגבי דעתך על המתנחלים, זה אמנם אינו נושא האשכול, אך דעתי כפי שכבר נימקתי אותה, לא יכולה להחשב ל"שקר". מצער שאתה גורר שוב ושוב את הדיון לפסים לא ענייניים.

לגבי השימוש בזכרון השואה: נרצה או לא נרצה, השואה היא ההיסטוריה שלנו. נרצה או לא נרצה, אין לנו היסטוריה אחרת. נרצה או לא נרצה, השואה הייתה אחד הגורמים המרכזיים שהביאו להקמתה של מדינת ישראל. נרצה או נרצה, אי אפשר להתעלם ממנה בשום דיון ציבורי, ובוודאי ובוודאי שאי אפשר להתעלם ממנה בדיון ציבורי שעוסק בגירוש יהודים.

לכן, הנסיון שלך למחוק את ההיסטוריה ולטעון שכל איזכור של השואה הוא בבחינת נסיון "לגזור קופון" הוא שטות מוחלטת. אי אפשר לעמוד בדבר הזה ואי אפשר להצדיק למשל את הקמתה של מדינת ישראל על חשבון הערבים ועל שטחים שמהם גורשו/ברחו הערבים בלי לגולל את סיפור השואה ורדיפת היהודים בעולם. פשוט אי אפשר אחרת. את הסיפורים הנפלאים על האידיליה בין יהודים וערבים שאותה חזו הרצל ואחרים אי אפשר למכור יותר. מדובר במאבק בין עמים, אין כאן צדק מוחלט ולעולם לא יהיה, והשואה היא חלק בלתי נפרד מחוסר הצדק, שהקמתה של מדינת לאום יהודית היא חלק קטן מאוד מתיקונו.

המתנחלים עשו לדעתי שימוש לגיטימי לחלוטין בהיסטוריה שלנו, ורק רגישות היתר שלך ושל חבריך גרמה להם להתקפל ללא סיבה ממשית. יש להם את כל הסיבות בעולם להשוות את עצמם למצב היהודים שגורשו בימי מלחמת העולם השניה, לפחות למצב בשלב הראשון שלה, כאשר עדיין לא היה רעב בקרב היהודים ורבים מהם הלכו לגטאות מרצונם החפשי, וחלק מהם אפילו שמח בכך, משום שראה במעבר שיפור בתנאי המגורים שלו.

בהקשר הזה מעניינת דעתם של ניצולי השואה עצמם בעניין הזה (כל עוד עדיין אפשא למצוא כאלה), ולא של "גוזרי קופונים" מקצועיים מסוגו של גפן, שאני שמח ששנינו מסכימים לגביו. אחד מהם הוא אדוארד אטלר. אני ממליץ לך לקרוא את דבריו ואת הציטוט שהו מביא מדבריו של מרק אדלמן, ממנהיגי מרד גטו וורשה שחי בפולין. אני מציע שתקרא אותם. הדברים רחוקים מאוד מתמונת השחור והלבן שאתה מציג.
להלן הדברים, שהופיעו ב"מקור ראשון מ- 7.1.05 בהקשר הטלאי הכתום שבו השתמשו המתנחלים:

למי מותר לחפור בקרדום השואה
אדוארד אטלר לא חושב שרק למדינה יש זכות למסוק דיווידנדים מזיכרון השואה
שלוותי לא טולטלה כאשר מתנחלי חבל עזה ענדו טלאי במחאה על העקירה המתוכננת של בתיהם. זה לא מעניין אותי כי בגטו ורשה, שם ביליתי שנתיים, לא היו טלאים אלא רצועות בצבע לבן (צבע של כניעה) שבמרכזן מגן דוד כחול.
אבל לא הייתי מתקומם אפילו אם המתנחלים היו עושים שימוש ברצועות הזרוע א-לה-גטו ורשה, כי חיובי בעיניי שזיכרון השואה עשוי לשמש מישהו מלבד המדינה. מדוע לממשלות ישראל ולארגונים שונים מותר ליהנות מזיכרון השואה כבר כחמישים שנה, ודווקא למתנחלים העומדים לאבד את בתיהם – אסור?
ויש היבט נוסף לצעד המחאה של המתנחלים: לפני כמה שנים שאלתי את מרק אדלמן, סגן המפקד של מרד גטו ורשה, אם לא מפריע לו שכמה אנשים בישראל מתחזים כמי שלחמו במרד הגטו. "זה דווקא טוב", הפתיע אותי אדלמן. "בזכות המתחזים האלה יידעו רבים שהיה בכלל מרד". תשובתו של אדלמן היתה נבואית כמעט. הוא לא ידע שהמושג 'שואה' ייעלם בישראל 2005 מרשימת מאה המושגים שמשרד החינוך ממליץ לילדינו לשנן.
אין בכוונתי לגייס את הלפ-טופ שלי למאבק במניפולציות המבוצעות בזיכרון השואה. לא אכפת לי אם יהודי אחד קורא לשני 'נאצי', או מאשים את הנוער העברי בהיטלר-יוגנדיות. הרי במילא מעדיף עמנו היושב בציון את הזיכרון הקולקטיבי המיוצר לשימוש עצמי, לעתים ציני, כמו בתחומי מוסר ופוליטיקה. הזיכרונות האישיים מהשואה אינם מעניינים כאן אף אחד. יש לי אפילו רושם שהמניפולטורים הרשמיים של השואה מחכים בכיליון-נפש לרגע שבו יירד מהבמה ניצול השואה האחרון. אז הם יוכלו – הפעם מבלי שיופרעו בקריאות מחאה רפות – להוסיף לשואה את פס הכתוביות הרצוי להם, למען יוכלו לחפור ביתר רווחיות בקרדום הזה ששמו שואה.
חוששני שזוהי הסיבה לכך שהמדינה אינה דואגת לאזרחים שיש להם שואה בביוגרפיה. איש אינו דואג כאן למצבם הפיזי והנפשי של הניצולים, ובחוכמה לא נותנים להם אפילו רבע שקל סמלי. לו 'מקור ראשון' לא היה עיתון המקפיד על טוהר השפה, הייתי כותב מה דעתי על המערכת, הנוהגת זלזול כלפי ניצולי השואה לאחר שעשקה מהם בציניות את זיכרונותיהם.
אדוארד אטלר
http://www.makorrishon.net/article.php?id=2975