רוב התגובות פה התעסקו בצד הריאלי של הדברים, שבהחלט יש לו מקום עצום, אבל צריך לדעת גם מה עומד מהצד האידאלי והערכי בדברים. אני יודע שאני עלול לחטוף פה תגובות ציניות של ציונות בשקל, אבני באמת מאמין בזה.
אז ככה, לפי גישתי ועניות דעתי יש משמעות לזה שאנחנו- היהודים נמצאים כרגע במדינת ישראל. בעיקר מהבחינה המסורתית. אחרת, אני לא רואה סיבה אמיתית שגירשנו מפה במלחמות ישראל ערבים מאדמתם(ת"א-יפו, חיפה, צפת וכו'), זה לא מעשה מוסרי וזה לא מעשה נכון.
מה שאני רוצה להגיד זה שקמה מדינת ישראל, וזה דורש מאיתנו עבודה סזיפית.
זה דורש מאיתנו חינוכית, להשקיע בחינוך של הילדים שלנו, וזה דורש מאיתנו מבחינת נוחות החיים שלנו(שירות בצבא לדוג'), זה דורש מאיתנו בהרבה מאוד תחומים.
הגיוני, ואולי נכון(שוב, לא רוצה להכנס לוויכוח אם כן או לא), שבחו"ל נצליח למצוא תנאים יותר נוחים ומתאימים.
ובכן, אם אנחנו מסתכלים על העניין מבחינת נוחות, אז הגיוני אולי שנעבור, מה שבד"כ לא קורה, אבל בעיקר נסתכל על הדברים בצורה אדישה וחסרת נכונות לתרום.
אבל, אם נסתכל על המציאות אחרת, כמציאות שהיא ברת שינוי. ומציאות שאנחנו רוצים להביא לשינוי שלה, כי אנחנו מאמינים שאנחנו צריכים להיות במדינה הזאת, ואנחנו מפתחים את המדינה הזו השינוי יהיה אדיר.
איך זה נוגע לפה? אז ככה, מבחינת החינוך, הוא אחר. לא חיפוש רק אחר הנוחות, והכסף אלא על דברים יותר ערכיים וחשובים. לא להושיב ילדים כל היום מול הטלויזיה ולהתפלא אח"כ על צורות הבילוי שלהם. החינוך משפיע על הדור העתידי. זה עבודה ארוכה ומתישה אבל גם לדעתי משתלמת. צריך להשקיע, ולהשקעה בסוף יש תוצאות.
אז יבוא זה או אחר, ויגיד שקשה לו. נכון, קשה לך, אבל חוץ מלברוח מהקושי אתה יכול לנסות ליצור שינוי, זה נשמע נאיבי, וזה מאיזה שהוא צד אכן כזה. אבל הוא כזה מהסיבה הפשוטה, שכולנו חושבים שהוא נאיבי ולכן אנחנו לא משקיעים בו.

אם תהיה הסתכלות אחרת על המציאות, הסתכלות יותר ערכית והרבה פחות שטחית ואגוצנטרית המצב יהיה פה שונה לחלוטין לפי דעתי.