קראתי אותו גם כפי שאני הבנתי אותו, וניסיתי לקרוא אותו כפי שאתה הבנת אותו. הכל תלוי בדגשים ששמים על המילים ובנימה שבה הן מדוברות. זה אכן משנה את המשמעות, וכן - בשני הבתים - השלישי והרביעי יש ביקורת נוקבת ברורה על אנשי הדת הנוצריים, כפי שהסברת, אבל לא רק עליהם, אלא על כל האנשים שחושבים עצמם תרבותיים ומורמים מעל - הם דואגים יותר לאוצרותיהם ופסליהם מאשר לבני אדם.
אבל אני בכל זאת חושבת שהשיר הוא ביקורת נוקבת כלפי האל, ומה שמחזק את דעתי הוא דווקא השורות האחרונות, איתן אני חושבת שאף אחד לא יכול להתווכח:


עיניהם מדברות עוד דברים אחדים
אלוהי האבות, ידענו
שאתה בחרתנו מכל הילדים
אהבת אותנו ורצית בנו עד לנקודה זו בשיר עוד אפשר לומר שאנו עדיין מאמינים שאין לנו לפנות לאף אחד אחר חוץ מאשר לאלהים. האמונה בו היא תמימה מאוד. אנו מאמינים שהוא יציל אותנו (אני דרך אגב, לא הבנתי את השיר כך. מלכתחילה, כשקראתי את השיר, שמעתי את המילים "כי אתה בחרתנו" וכו' בראשי בנימה של ציניות, וביקורתיות ולא בנימה של אמונה תמימה, אבל אני מנסה להבין את הדברים ולנתח אותם לפי העיניים שלך - איך שאתה ראית את השיר)
שאתה בחרתנו מכל הילדים
להרג מול כסא כבודך המילה "לההרג" כאן עושה את כל ההבדל. אחרי שאנחנו כבר מתים מייסורים קשים וזוועות נוראות אנו רואים כי לא הצלת אותנו. אתה בחרת בנו כדי לההרג.
ואתה את דמנו אוסף בכדים
כי אין לו אוסף מלבדך
ואתה מריחו כמו ריח פרחים
ואתה מלקטו במטפחת ארבעת השורות האלו די מזעזעות. אני אסביר למה: נכון שאלהים הוא אדון כל הדמים והוא כמובן אוסף אותו. אבל תאר לך בנאדם - בן אנוש שהיה עושה את המעשים האלה: לוקח דם של נרצחים, אוסף אותו בכד, מריח אותו ונהנה מריחו כאילו היה ריח פרחים, מלקט אותו כמו שהוא מלקט אגוזים טעימים ביער - בנאדם מתנהג בצורה כזו - זה דבר מזעזע ומזוויע, ובסלנג אני אכנה אותו פסיכופת וסוטה, נקרופיל ועוד כל מיני תיאורים פסיכולוגיים מקצועיים שאמורים לתת שם לסטייה מהזוויעה הזאת. אני רק מנסה לתאר לעצמי בעיני רוחי הרחה של דם - אני מזדעזעת מעצם המחשבה. אלתרמן מאניש את אלהים דרך המטאפורות. אבל המטאפורה בעצם מתארת אדם פסיכופת.
ומצד שני, אני אנסה בכל זאת לראות את זה בדרך אחרת: לאסוף בכד, להריח כמו ריח פרחים, ללקט במטפחת אלו גם פעולות שיכולות להחשב לעדינות וכאלה שנעשות באהבה. לאסוף בכד וללקט במטפחת - בעדינות, ברוך ובזהירות, כי הדם שברירי מאוד. ריח פרחים יוצר אסוציאציות של רגיעה, שלווה ואהבה, וכשאלהים מריח את הדם, כאילו שואף אותו אל ליבו, אל תוכו, מחבק אותו, בנשימתו מרפא את כל הטראומות, משכיח ומרגיע את כל הזוועות. דם הוא החיים, אלהים הוא זה שמעניק חיים. הכל בא ממנו והכל חוזר אליו. כי מעפר באת ואל עפר תשוב - כי הדם מאלהים הגיע ואל אלהים ישוב.
ואתה תבקשנו מידי הרוצחים
ומידי השותקים גם יחד. למה אתה צריך לחכות שנרצח כדי שתתבע את דמנו? הרי אתה כל יכול, אתה אומר שאתה אוהב אותנו, אז למה לא הצלת אותנו? אתה בחרת בנו. בשביל מה? בשביל להרצח? לתבוע את דמינו אחרי הרצחנו זה מאוחר מידי
זו דעתי. אני אשמח אם תאמר לי מה אתה חושב על מה שאמרתי.

gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...