מי שפעמיים כבש את רומא בעזרת צבאותיו (מהלך שאופשר בפועל רק לאחר שיריביו הפוליטיים הפכו את הצבא הרומאי מצבא של בעלי מעמד ורכוש, לצבא העם...) ובפעם השניה ערך חיסול בפועל של מחנה מתנגדיו (אנשי סיעת ה"פופולארים"), הוצאה אל מחוץ לחוק של אלה ששרדו את הטבח הראשון (מספרים עליו שישב בסנאט בשעה שבחוץ חיסלו חייליו את מתנגדיו הפוליטיים (כמה אלפים...). כאשר נעו הסנאטורים המפוחדים באי נחת, הוא אמר בליגלוג כי אין ממה להתרגש משום ש"בסך הכל מענישים שם כמה פושעים"), ודאג שימונה לדיקטטור ללא הגבלת זמן במטרה לייצב את המדינה - המישהו הזה הוא אכן הדמות היבשושית משהו (מבחינה היסטורית) של הפוליטיקאי והאציל הרומי סולה (מת בשנת 78 לפני הספירה).

לאחר שסיים לערוך טיפול שורש ברפובליקה הרומית (אחרי שכבש את השלטון בדרך שבה ביקש למנוע מכל איש אחר לעשות...) הוא פרש מכל תפקידיו והלך לגור בווילה שלו (לא עזר לו" הוא מת די מהר).

יוליוס קיסר, מי שנטל את הדיקטטורה לכל ימי חייו כמה עשורים מאוחר יותר (וכפעיל צעיר עורר את חשדו של סולה שהזהיר מפניו), ליגלג על סולה כאילו לא היה פיקח מספיק בכדי להחזיק בדיקטטורה לכל חייו.

שאלת ויתורו של סולה על מקור כוח בלתי מוגבל, נדונה הרבה אצל מלומדים רומיים במאות שאחריו.

הרפורמות של סולה, למי שלא הבין, לא החזיקו מעמד...

.