עוד משחר ילדותי, ונעוריי אהבתי תמיד את אורות הבמה

לראות איך כלי הנגינה

מסודרים בה בקפידה.

להתבונן אל הכיסאות אשר יתמלאו באנשים ,

אשר באו לשמוע קולו של הזמיר. אשר שר שירים

שבעמקי נפשי נוגעים וגוף מצמררים

אני והקהל שרים איתו כל מילה ומילה

לפעמים עוד לפני שמתחילה המנגינה

והתחושה הנפלאה הזאת לוקחת אותי למחוזות אחרים

לדמיון שאולי אם ידעתי גם להלחין הייתי וודאי יושבת שם תחת אורות הצבעונים והמשכרים

אך יחד עם כל השיכרון לא הייתי מאבדת את עצמי הייתי נותרת אני

האוהבת להיות שם לחוות רגע של מופע נפלא

הנה שר הוא עוד שיר הפעם חדש אני מזמזמת כל מילה

רוקדת על הכיסא למרות שיש לי כבר שנים

פחד גבהים

אך מה אכפת לי ברגע שעיני אותו רואות אם אמעד

וודאי יאחוז לי יד .

העיקר לחוש את מה שחש על הבמה .

את הקהל שר אחריו האורות מסנוורות עיני ועיניו

כמה רגעים של שיכרון חושים

למי אכפת כשהשירים בעמקי הנפש נוגעים

הקהל מגוון ילדים צעירים מבוגרים כולם שרים רוקדים

כאילו לא יבוא הרגע בו יגיד עייף אני אך המוסיקה בדמי

אתן לכם עוד קצת מעצמי

הערב כבר נגמר הלהקה נראת קמעה עייפה אך לא הזמר

והקהל הצוהל עוד הפעם עוד הפעם מבקשים שירים שלא שר

רק לשמוע אותו מנגן ושר שר .

עוד משחר ילדותי ונעוריי אהבתי את הבמה

אולי באחד הימים גם אני העמוד בה

וכולם ישירו מישריי אני רק אתבונן אחוד קידה אחזיק בפרח

שאקבל ויהינה מהמפוע שאעלה אשר וודאי לעולם לא ישכח .

כמו המופע שראו עיניי

בזמן ילדותיי ועלומיי .

11/03/07

כל הזכויות שמורות לעינת