שני החוקרים המובילים בתחום זה בארץ, דוד קושניר מאונ' חיפה, ואהוד טולידאנו מאונ' ת"א,
מסכימים עליה.
המצור על וינה ב1683, היה בתקופת הווזירים ממשפחת קופרולו, שהייתה חריג בכל הנוגע למצב
האימפריה. זו הייתה תקופה של 50 שנה בערך (1656-1711), שבהן עלתה האימפריה בערך על דרך
הישר. לפני התקופה הזו, הייתה תקופה "סולטאנות הנשים", שנחשבה לאופיינית לתקופת השקיעה:
סולטאן חלש, לא יוצא מארמונו, והמדינה מתנהלת (או יותר נכון, לא מתנהלת) ע"י אמו או אשתו
המועדפת.
רק במאה ה19 החלו רפורמות אמיתיות באימפריה, שנתקלו בהתנגדות עזה מצד הממסד השמרני
(היניצ'רים, העולמא, חלק מהסולטאנים וכיו"ב).

מה שכן, לא רק האינרציה שמר על קיום האימפריה, אלא גם ובעיקר עניין מאזן הכוחות באירופה,
ובפרט הרצון הבריטי לשמור על חיץ בין הרוסים לבין שאיפתם ההסטורית למוצא ישיר אל הים התיכון
(באמצעות השתלטות על מיצרי הים השחור).