אהלן חברים,

ביום שבת האחרון הייתי בהופעה של ירמי קפלן והrevolvers עם הסימפונית של חיפה מבצעים את Abbey Road.

נתחיל ממה היה טוב, כי הרשימה יחסית קצרה:
המנצח - (גיל רווה) היה פרפורמר (!) מגניב ומשעשע אם כי גם הוא פישל והכניס את התזמורת במקומות הלא נכונים לא מעט פעמים, היה לו לוק לנוני צעיר שהתאים מאוד.
הקלידן - (אופיר ונדר) היה אחלה ו”עשה את שלו” בצורה מרשימה למדי.
הגיטריסטים - (טל וגנר ומולי לוי) היו בסדר גמור, טעו פה ושם אבל תיקנו בחינניות.
סולן שני – (איל איזנמן), הפתיע לטובה. חבל שלא הוא שר לאורך כל המופע, שיחזר בצורה יפה את רוח האלבום.

ולחצי כוס הריקה (במקרה הזה 9/10 כוס ריקה):
צריך המון ביצים בשביל לנגן אלבום כזה live, עושה רושם שהם השאירו אשך או שניים בבית.
מהופעה כזו מצפים לאחד מהשניים:
ביצוע מדוייק אחד לאחד של המקור
(או)
ביצוע מיוחד עם אינטרפטציה אישית שלך בתור מוסיקאי.

מה שהיה שם ביום שבת לא היה אף אחד מהם, היה נסיון (כושל בעליל) לבצע את הכל בצורה מדוייקת, הבעיה היא שהם נכשלו, כשלון מוחץ.

נתחיל מהנגנים:

המתופף – (שלומי טוויג) אנמי לחלוטין, הם כנראה הקליטו כי הוא ניגן בתוך אקוואריום למנוע זליגות לשאר הערוצים. הוא פשוט ליטף את התופים, חוסר נוכחות מחריד ולא נסלח למתופף במעמד הזה, היו יכולים להחליף אותו במכונת תופים, היא לפחות, לא היתה בורחת מהקצב.

בסולו תופים המפורסם של רינגו ירמי הצטרף אליו עם זוג טם-טמס וגזל לו את הרגע היחיד בו הוא יכל “to redeem himself”.

הבאסיסט (נועם ורדי (הבן של?)) - עושה רושם שהפעם הראשונה שהוא שמע את השם "פול מקרטני" היתה ביום שהוא התחיל את החזרות להופעה, הוא אכן ניגן (רוב הזמן) את הליינים המדוייקים, אבל סליחה? על רגש שמעת? אתה אמור לבכות עם הבאס בSomething, לא פשוט לנגן את מה שכתוב לך, למקארטני יש סאונד וסגנון יחודיים, הוא כשל בשחזור שניהם.

הסולן - (ירמי קפלן), אל ירמי הייתי אמביוולנטי,הוא פרפורמר מצויין אבל צריך להוציא חוק שאוסר עליו לשיר שירים של פול מקארטני, הקול שלו מחוספס מדי לעומת הקול העגול של מקארטני, בכמה שירים (כמו Oh Darling!) הקול שלו דווקא התאים, אבל את שאר השירים שהוא שר הוא פשוט חירב וחבל, אגב – בשיר המדובר הם עשו טרנספוזיציה מאוד חזקה למטה של לפחות טון, זה היה בולט (מאוד) והפריע. ידוע שמדובר בשיר יחסית מורכב לשירה, הם היו צריכים לחשוב על זה לפני שהם החליטו לעשות מופע יומרני כזה (או להקל עליו ע"י העברת עוד שירים לסולן השני).

סאונד – אין לי מושג איפה היה הסאונדמן לאורך המופע (או בsoundcheck לצורך העניין), הסאונד היה מזעזע, החל מהbalance הלא נכון (שירה חלשה בצורה יוצאת דופן, את התזמורת לא שמעו, בכלל) וכלה בסאונד תמוהה למדי מהתופים שיצאו יבשים מאוד ונשמעו כאילו הם מנוגנים בתוך צינור ביוב גדול.

התזמורת היתה נוראית, לפחות לא שמעו אותה כמעט בכלל (ע”ע סאונדמן), הם ניגנו מעט מאוד ויכלו פשוט לשים פוסטרים של נגנים במקומם, אף אחד לא היה שם לב.

בקטעים שהם כן ניגנו הם פישלו, הרבה: כניסות לא נכונות, תווים לא נכונים בחלק מהמקרים והם נשמעו כאילו הם מנגנים בגישת “עזוב 'תי באמאשך'”.

בEleanor Rigby (אחד ההדרנים) יש קטע נהדר של שתי רביעיות מיתר (4 כינורות, 2 וויולות ו2 צ'לים), כל מה שהם היו צריכים לעשות זה לנגן את מה שכתבו להם, הם פישלו שם, הרבה, ציפיתי ליותר ממוסיקאים מקצועיים, לזה אין תירוץ.

ביקורת הופעה כללית:

ההופעה היתה אנמית, כל העוצמה האדירה שיש באלבום המופת הזה פשוט נעלמה, השירים נוגנו מהר מדי והאווירה היתה כמו בהופעת סיום של כיתה י'.

הקולות לא היו מדוייקים. בbecause הם הפתיעו יחסית, אבל איפה היו הקולות בשאר השירים? את חלקם פשוט לא שרו (זוגתי ואני נאלצנו להשלים את החסר), חלקם בוצעו בשני קולות במקום בשלושה קולות ואת חלקם לא שמעו בכלל.

את Her majesty הם “תקעו” באמצע ההופעה בשביל לקבל פינאלה עוצמתי עם “The end”, הבעיה היתה כשהסאונמן נרדם בתחילת Her majesty ואקורד הפתיחה נשמע רק בראש שלי...

את הפינאלה אגב הם הרסו עם כניסה כושלת ומתוזמנת רע של הסימפונית, אני מניח שלקראת סוף ההופעה גם הם נרדמו...

חלק גדול מהשירים שאמורים להיות מנוגנים ברצף פשוט נקטע, במקום לקבל אלבום קונספט קיבלנו אסופה של שירים נהדרים מבוצעים בשלומיאליות.

ההופעה כולה היתה חובבנית בצורה מעצבנת, מעין גישה ישראלית של "עיגול פינות" ושל "יהיה בסדר".

הדבר שהכי הכעיס אותי זה הקהל המפגר שמחא כפיים כאילו הכל היה מושלם והם עכשיו היו בהופעה של פול מקארטני במאדיסון סקוור גארדן.

את מכונת העשן אגב, שמעו מצויין! בחיי.

עלות הכרטיס: 149 ש"ח
כמות התווים שניגנה התיזמורת: 149
מתוכם כמות התווים הנכונים: 4
זה יוצא 37.25 ש"ח לתו, יקר.

ציון סופי: 2 מתוך 10 (בגלל התעוזה).

אגב – עוד נקודה ישראלית מעצבנת: באתר היכל התרבות מצויין ש"היכל תרבות אמיתי, יש רק אחד, בתל אביב" ו- “כשאומרים 'היכל התרבות' מתכוונים לזה שבתל אביב". את העבודה שהחניון שלהם סגור לרגל שיפוצים הם שכחו לציין, זה הגיוני לתת לאנשים להכנס ללב תל אביב רק בשביל לגלות שהם צריכים לצאת החוצה לחפש חניה.

חפיפניקיות ישראלית במיטבה!