וואוו... קודם כול אתה צריך להבין שאף אחד לא יושב בפיסגת העולם.... רגע אחד אתה למעלה בשניה אתה למטה.... וזה בסדר משברים כאלה קורים כול הזמן.... פשוט צריך להתמודד ולשרוד ולהאמין כי בלי זה מה עוד נישאר.. עכשיו בקשר לאמא שלך אתה צריך להבין שהיא מרגישה מתוסכלת ולא יודעת איפה להוציא את התיסכול אז היא בוחרת להוציא אותו בדרך לא טובה אולי תגיד לה "אמא, אף אחד מאיתנו לא נהנה מהמשבר הזה אז במקום להאשים תדעי שכולנו פה ביחד" ניראה לי שהיא צריכה להיזכר בזה.... ואתה יכול לייעץ לה להוציא את הכעס והתיסכול על פעולות גופניות כמו ריצה הלכיה וכו

עכשיו מבחינה חברתית כשתיהיה שלם עם עצמך לא תיהיה לך בעיה חברתית. תסתכל במראה ופשוט תאהב את מה שאתה רואה! כי בתכלס כל אחד מיוחד ותה נישמע אחלה בן אדם! שאין יבה שתיהיה לך בעיה חברתית.
אז בהצלחה ומה שבטוח יהיה טוב!