21-03-2007, 20:39
|
|
|
חבר מתאריך: 21.03.07
הודעות: 6
|
|
אסאניה, תודה :)
אני אנצל את זה שיש אשכול שלי ואשתף את הפורום בעוד שיר-הנה:
כאב הבא מן הלב,
מטפס במעלה הצוואר,
משאיר את הגרון נפוח וצורב.
עובר דרך השפתיים,
הנרטטות למגעו,
נלחמות ללא הצלחה
והוא ממשיך במסעו.
הנחיריים מתרחבים ונלחמים,
שלא תיוותר עוד צלקת בֶשביל הפנים.
הוא מגיע לעיניים ומטפס בפראות,
ובאופן בלתי נמנע, מגיחה הרטיבות.
הכאב מותך לכדי מים, והמרירות היא למלח.
השפתיים עודנן נרעדות והגרון עוד נפוח.
וכעת הסתיים המסע, לבטח,
אך הלב עוד מדמם ופתוח.
והדליחות הלחה מן העין משתחררת,
במורד הלחי הסמוקה היא זורמת.
פוגעת בשפתיים, מתיזה מליחות,
והלשון טועמת את אותה העכירות.
לא נפרץ פה סכר, ולא מעיין.
רק דמעה, בודדה, של כאב עקשן.
|