אני חושבת שאתה ממלא את עצמך בכ"כ הרבה חששות ופחדים, שאלו משתקים אותך וברגע האמת אתה חוטף "רגליים קרות" .
הפתרון הוא פשוט לנקות את הראש (קל לכשעצמו, קשה ליישום - זאת מכיוון שהחששות שעולים אינם בשליטתך לכאורה, אך אם אתה בוחר לא לתת להם לנוון אותך - אתה יכול לעבוד על המוח שלך לחשוב על דברים אחרים) .
דוגמה על עצמי - כשאני לחוצה או מבולבלת, אני קודם כל עושה מדיטציה קצרה - נשימות עמוקות בעיניים עצומות ודימיון דברים שעושים לי תחושה טובה (נופים, ריקודים וכו') ואח"כ אני הרבה יותר רגועה .
ולפעמים כשאני רוצה לסלק מחשבה "סוררת", אני פשוט שרה לי שיר שאני אוהבת בלב .
פתרון אחר - ברגע "האמת", לעסוק במשהו שימנע את המבוכה (זה טריק שחברה שלי פעם למדה אותי) - נגיד לשחק עם טבעת על האצבע/שרשרת/צמיד וכו' .

ולפאזה אחרת - תמיד חשבתי שאין לי פחד קהל, רקדתי במשך שנים בהופעות מול מאות אנשים ולא הייתה לי בעיה, זה היה מלהיב אותי . כשהגעתי לצבא - נדרשתי לדבר בכל מיני פורומים/דיונים ואף להביע דעתי . ואז שמתי לב שזה ממש שונה מריקוד, אני נלחצת, מפחדת לאבד את התעניינות המאזינים לי וחוששת לדבר שטויות . ואז הבנתי - שזה בכלל לא שונה מריקוד ! -הלוא מה מונע ממני לעשות פאשלות בהופעה ? - לעשות חזרות על הריקוד, שוב ושוב ושוב עד שהגוף זוכר . זה תקף גם לדיבור - פשוט לרשום כל מה שרוצים להגיד, אפילו מילה במילה (למי שנוח - בנקודות חשובות) ולשנן את זה מס' פעמים קודם ואז - זה עובד יופי .
ואיך תוכל ליישם את זה אצלך ? -תנסה לכתוב על דף את כל הדברים שאתה רוצה להגיד לה, תחזור על זה שוב ושוב ושוב, עד שתרגיש שזה בתוכך . ברגע האמת - תנקה את הראש ו"לך על זה" .
ואם נתקעת שוב והיא שואלת מה קרה ? -אל תקח את הרגליים ותברח (זה אפילו קצת מעליב...), אתה יכול לומר לה שאתה קצת מתרגש ותמשיך הלאה, אולי גם היא, זה טבעי

שיהיה בהצלחה, מקווה שהטיפים יעזרו לך
רחלי .

"Beauty is in the eye of the beholder..."