יש בנות שדווקא כן לוקחות יוזמה ועושות את הצעד הראשון, אבל כמו שאתה מתבייש לעשות את הצעד הראשון כך יש בנות שמתביישות.
אני רואה פה משפט שחוזר על עצמו בכ"כ הרבה אשכולות בפורום הזה: "אני מרגיש שפספסתי, שהחמצתי, אני כבר בן 18 ועוד לא היתה לי חברה..."
"כבר" בן 18? מי קבע שהגיל הזה הוא הגיל שבו חייב להכיר מישהי ולהיות בתוך מערכת יחסים כלשהי? שירים את היד אני רוצה להכיר אותו ולומר לו שיתעורר ויפקח את העיניים שלו.
יש לי הרבה חברות שכל היום כל מה שהן מדברות עליו זה "מתי יהיה לי כבר חבר?" "אני רוצה חבר" "למה אין לי חבר?" - זה חייב להיפסק!
לי, באופן אישי, אין חבר כרגע, ואני לא מחכה בכליון עיניים שגם לי אחד כזה. אין אז אין, הוא עוד יגיע אני בטוחה.
עם החבר הקודם שלי (והראשון), הייתי שנה, והוא פשוט הגיע ללא שום סימן - פתאום. לא חיכיתי, לא ציפיתי, לא ספרתי את הימים ולא דיברתי על הנושא כל הזמן. דברים טובים מגיעים כשלא מצפים ומחכים להם. כן תקווה, תצפה ותאמין, אבל אל תחשוב על זה כל הזמן, ותיתן לעצמך להתעסק בנושא 24/7. אחרת כל מה שיוצא לך בסופו של דבר מההתעסקות האובססיבית הזו ברצון לקשר זוגי הוא לחץ - המוביל לדכאון מיותר וחבל. שום דבר טוב לא יצא אף פעם מהתעסקות אובססיבית במשהו.

אם בצבא החיים משתפרים?
הצבא הוא לא איזה תרופת קסם שבו כל מה שלא הלך עד עכשיו, יתחיל פתאום להצליח לנו ובגדול. צבא זו עוד תקופה אחת מהתקופות הרבות בחיינו, שבה טוב לנו ורע לנו - כי אין כזה דבר רק טוב או רק רע. הצבא יכול לפתוח לך דלת להמון דברים חדשים - אנשים חדשים, תפקידים חדשים וכן, גם בנות חדשות, כלומר יצירת קשרים חדשים. אבל, וזה אבל גדול , שום מסגרת לא תעזור לך ליצור קשרים עם בנות אם לא תחליט שהשינוי מתחיל בך, ואתה לוקח את עצמך בידיים, תופס אומץ ועושה את המעבר, את הצעד הזה ממצב של הכרות למצב של חברות. הרווח הוא רק שלך, ואתה תעשה לעצמך רק טוב. תנסה. אז פעם אחת לא ילך (לא באמת...). תנסה שוב. גם פעם שניה לא ילך(שוב, לא באמת...). אז תנסה שוב ושוב ושוב עד שכן ילך - כי רק כך מתקדמים ומתפתחים - נסיון, זה שם המשחק. עד שתרכוש בטחון ותרגיש מספיק בטוח בעצמך.
שיהיה לך בהצלחה. לך על זה.

אנו לא בוחרים את המצב בו אנו נתונים, אך אנו בוחרים כיצד להתמודד איתו.