הגרמנים ניכנסו להונגריה במרץ 1944 ומייד אנשי ה SS החלו לאסוף את היהודים (חלקם בסיוע האוכלוסיה מקומית אנטישמית שמאד שמחה לעזור) והחל המשלוח למחנות הריכוז.

ביניהם הייתה נערה בת 17 בריאה, חזקה ויפה, קראו לה מגדה ברוק והיא סבתא של אשתי.
מגדה עם כל משפחתה נישלחו לאושוויץ במאי 44, כל משפחתה (הורים, אחים, אחיות, דודים, דודות, סבתא וסבא) תוך שעה מרגע ההגעה נירצחו (בדיוק כמו שרמ"ט חיל האוויר אמיר אשל סיפר בסרטו של חיים הכט), מגדה נישארה בחיים ונישלחה לעבוד.
היא תיכננה נקמה בגרמנים ובכל הזדמנות שיבשה להם את העבודה (ממש פלא שלא ירו בה).
עם שיחרור המחנה בינואר 45 היא הצביעה לרוסים על אסם (בקירבת המקום בו עבדו) בו התחבאו כמה גרמנים שנילקחו בשבי מייד (היא הייתה מאד עירנית ותמיד חיפשה אותם, לכן ראתה אותם מידי פעם חותכים לשם במקום לשמור עליהם בזמן העבודה).

במחצית 45 חזרה להונגריה, התחתנה וכמה שנים לאחר מכן הביאה לעולם את אישטבן אבא של אשתי.
היא מעולם לא עלתה לארץ, ניפטרה לפני כ 15 שנה - יהי זיכרה וזכר כל קורבנות השואה ברוך!

לפני כשנה וחצי, במקרה פגשנו (אשתי ואני) בזוג פנסיונרים ניצולי שואה דוברי הונגרית שמעולם לא הביאו ילדים לעולם.
מייד אימצנו אותם (הזאטוטים שלנו קוראים להם סבא/סבתא בהונגרית והם מתמוגגים), אנחנו משתדלים לשלב אותם בהרבה פעילויות שלנו כמו קבלת שבת, טיולים וסתם ביקורים כשהכל מטובל בהונגרית עם אשתי (שפה מזעזעת ).
ביום העצמאות הקרוב אנחנו לוקחים אותם לבסיס חצרים ואח"כ לפיקניק, הלוואי והמעט הזה ימתיק להם את הזיכרונות שבכל תוקף אינם מוכנים לדבר עליהם....

ארץ אשר ירדפוה אויביה והיא את אויביה תרדוף במרדף, היא את אויביה תשיג אך אויביה הם לא ילכדוה בכף