אנו כואבים ובוכים את מותו של דני דרכי, איש מילואים, מלח הארץ, אשר התנדב למילואים, נפצע קשה מאוד וזכה רק להתעללות, רוע לב ואטימות ממי ששלח אותו לחזית.

שלשום בתכנית "מבט שני", שודרה כתבה של איתי לנדסברג עליו ועל הדרך בה טופל וכיצד הכל נגמר. לצפיה בתכנית תגיעו לדקה 2:40

אתמול במוסף "24 שעות" ב"ידיעות אחרונות" יש כתבה בת 2 עמודים "אין לי כח", מאת נטשה מוזגוביה, על דני ומאבקו (אשתדל לסרוק בהמשך).

דני נפטר בליל יום שישי האחרון ונקבר ביום א' האחרון, "יום ההוקרה לחיילי מילואים". השאיר אחריו את אשתו יהודית, בנותיו איילת ואדווה ואת רועי, נכדו האהוב שכל הזמן שואל איפה דני ואת אריה, אחיו.

לדני היינו צריכים לחגוג לו שלשום יום הולדת 56, במקום זאת, משפחה אוהבת וכואבת יושבת שיבעה. אין מילים לתאר את הכאב ואת הכעס שמלווה אותי אישית על כל מה שקרה כאן. פשוט אין.

רק שאלה אחת מלווה אותי בשנה האחרונה: למה? למה לעזאזל?

דני, מזמן נגמרו לי התשובות וביום שישי בלילה הלכת. תנוח בשלום, חברי היקר.

אוהב אותך,

עלה

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles_2/20550553.JPG]