צווי הגנה נגד בעלים מכים נוצרו כדי להגן על נשים חלשות וסובלות מאלימות,
יותר ויותר בעידוד עו,ד מנוולים שמדריכים אותן, נשים חזקות ומנוולות ממעלילות אלימות על בעלים במסגרת תביעות גירושין.
ניצול לרעה של החוק בהיקף נרחב, כ 4,000 ומעלה תלונות שווא בשנה מוגשות,
הנה דוגמא לפס"ד של השופט כהן המטפל בבעיה.
האשה המעלילה חטפה הוצאות בסך 17,500 ש"ח.

פרטי הצדדים אינם מופיעים כמובן, יש על כך איסור פירסום, יתר חלקי פסה,ד מותרים לפירסום.


בעניין: 1. ר.פ. (ש)

2. נ.ש.
ע"י ב"כ עו"ד אורי נודלמן המבקשת
נ ג ד
ג.ש.
ע"י ב"כ עו"ד רענן חמו המשיב
פסק דין
בבקשה למתן צו הגנה

רקע עובדתי
1. הצדדים לתיק זה נישאו זה לזו כדמו"י בתאריך 11.12.97, ומנישואין אלה נולדה להם בתם הקטינה בתאריך 4.8.00.
בתאריך 18.2.03 התגרשו הצדדים והפרידו מגוריהם.
במסגרת הסכם הגירושין נמסרה הקטינה למשמורת האם ונקבעו סדרי ראיה של האב עם הבת.
המבקשת, כבת 27, מתגוררת עם הקטינה ועם בן זוג בבית בן הזוג באזור *****

המשיב מתגורר עם אשתו השניה ועם בן שנולד לו מנישואיו השניים, באזור *****
2. א. בתאריך 25.8.04 פנתה המבקשת בבקשה לצו הגנה במעמד צד אחד,
במסגרת החוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א 1991 (להלן:"החוק"), ועתרה למתן צו שיאסור על המשיב את הכניסה לבית מגוריה וכן להטריד ולאיים על המבקשת.

ב. הנימוק לבקשה פורט בתצהיר התומך בבקשה בו נאמר (בתיקון שגיאות הכתיב) כדלהלן:
"אתמול 24.8.04 בשעה 16:00 הגיע ג.ש. אלי הביתה כדי לאסוף את הקטינה, ילדה משותפת, עפ"י הסדרי ראיה שנקבעו ע"י משרד הרווחה בעיר מגורי.
אני פתחתי את השער של הבית, נתתי נשיקה לילדה והיא יצאה החוצה. פתאום ג. התחיל להגיד לי: 'יה חתיכת שרמוטה, אני מחכה לך כל הזמן (או כל יום) מחוץ לעבודה ואת לא מופיעה, גם לאח שלך אני מחכה אצל ההורים והוא לא מופיע. תיזהרי כשתנהגי באוטו כי משהו יכול לקרות לך'.
לאחר מכן, נתן לי סטירה בפנים בצד שמאל.
לא הבנתי מה קרה באותו רגע, הייתי בשוק, פחדתי כל כך שסגרתי את הדלת של השער, הוא כבר הלך.
לאחר מכן נסעתי למשטרה והגשתי תלונה.
אני מאוד מפחדת ממנו, הוא בן אדם אלים מאוד.
אני מפחדת עלי וגם על אח שלי שמשהו יכול לקרות. גם בעבר היתה אלימות מצידו כלפי וכלפי אח שלי".

ג. נוכח הטענה לתקיפה ולאיומים חמורים כמתואר בתצהיר, החליט השופט התורן שבפניו הובאה הבקשה במהלך הפגרה, כב' סגן הנשיא השופט בוקובסקי, בו ביום כדלהלן:
1. ניתן צו הגנה כמבוקש ותוקפו עד למתן החלטה אחרת.
2. קובע דיון ליום 27.8.04 שעה 08:45 במעמד הצדדים.

ד. בתאריך 26.8.04, יום למחרת קבלת הצו, ויום אחד לפני המועד שנקבע לדיון, הגישה המבקשת בקשה לדחיית מועד הדיון, בטענה כי היא מוזמנת לבדיקה בקופ"ח.
לבקשתה צירפה היא העתק קבלה אודות תשלום סך 24 ₪ עבור בדיקה.
על הקבלה צוין בכתב יד (שלימים הסתבר כי הוא כתב ידה של המבקשת) בין היתר: "יום שישי 27.8 9:45 בדיקה".
ה. כב' סגן הנשיא נעתר לבקשת הדחיה והורה למזכירות ביהמ"ש לקבוע דיון במעמד שני הצדדים בדחיפות בפני המותב הדן בתיק העיקרי שבין הצדדים.
צו ההגנה נותר כמובן בתוקפו כאמור בהחלטתו הראשונה של כב' סגן הנשיא, לפיה יהא הצו בתוקף "עד למתן החלטה אחרת".

ו. בשלב זה פנתה המבקשת לקבלת שירותי עו"ד ובתאריך 31.8.04 הוגשה בשם המבקשת ע"י ב"כ בקשה להעברת הדיון לביהמ"ש בכפר סבא בו מתנהלת בתמ"ש 1882/04 תביעה לשינוי משמורת שהוגשה ע"י המשיב כנגד המבקשת בתאריך 19.1.04.
בבקשה זו נטען בין היתר כי למבקשת ניתנו בעבר צווי הגנה כנגד המשיב וכי "קיימת היסטוריה מתועדת של תקיפות, איומים והטרדות מצד המשיב כנגד המבקשת".
מיד משהגיע התיק לביהמ"ש בכפר סבא, נקבע ע"י המנ"ת מועד לדיון בו ביום 9.9.04.

הדיון בביהמ"ש
3. א. במועד שנקבע לדיון במעמד הצדדים טען ב"כ הנתבע כי הבקשה שהגישה
המבקשת כנגד המשיב היא שקרית כמו גם תלונות שקריות שהגישה כנגד המשיב למשטרת ישראל ועמד בתקיפות על קיום הדיון לגופו, חרף מאמצי ביהמ"ש להביא את הצדדים לפתרונות מוסכמים אשר ייתרו את הצורך בקיום הדיון.

ב. בחקירתה הנגדית הקצרה של המבקשת אישרה למעשה המבקשת כי נקטה כנגד המשיב, בעת האחרונה, פעולות סרק בלשכת ההוצל"פ שלא לצורך וכי בקשה קודמת לצו הגנה שהגישה כנגד המשיב לבימ"ש זה – נדחתה.
כמו כן, הודתה כי היא זו שכתבה את מועד הבדיקה הרפואית על גבי הקבלה שצורפה לבקשת דחיית המועד שהגישה.
(עובדה שלא היתה ידועה לביהמ"ש ואשר תרמה לכך כי הדיון במעמד הצדדים התקיים רק 15 יום לאחר מתן הצו במעמד צד אחד).
המבקשת חזרה בעדותה על פרטי האירוע שהתרחש לטענתה בתאריך 24.8.04 שעה 16:00, כפי שפורטו בתצהירה דלעיל לרבות הקללה הגסה שהוטחה בה, האיומים שאיים המשיב והסטירה שספגה מידי המשיב, לטענתה, בנוכחות הבת אשר ראתה את כל האירוע.

4. ב"כ המשיב ביקש להעיד את מרשו אודות פרטי האירוע, ולכך התנגד ב"כ המבקשת בטענה כי על המשיב היה להגיש תצהיר תגובה לבקשה, ומשלא עשה כן אין מקום להעדתו.

5. א. בתקנה 5(א) לתקנות למניעת אלימות במשפחה (סדר דין) תשנ"א 1991
(להלן:"התקנות"), נקבע כדלהלן:
"הודעה למשיב
(א) הוגשה בקשה ונקבע מועד לדיון במעמד שני הצדדים, תומצא למשיב הודעה ערוכה לפי טופס 5 שבתוספת ובה יפורט המועד הקבוע לדיון, וכן יוזמן המשיב להגיש תצהיר נגדי עד למועד הדיון".

ב. בהחלטה למתן צו הגנה במעמד צד אחד שניתנה ע"י כב' סגן הנשיא במהלך הפגרה ביום 25.8.04 לא נצטווה המשיב להגיש תצהיר נגדי, כפי הנראה מאחר שכב' סגן הנשיא הורה באותה החלטה על קיום דיון דחוף בפניו לאחר יומיים בלבד, מתוך חפצו לדון בבקשה במעמד הצדדים בדחיפות המירבית, ולהמנע מהעברת הטיפול בה למותב אחר.

ג. עיון בטופס 5 שבתוספת לתקנות, אליו מפנות הוראות תקנה 5(א) מגלה כי ההודעה הנמסרת למשיב בבקשה עפ"י החוק ככל הנוגע להגשת תצהיר, מסתכמת באמירה כי:"הנך רשאי להגיש תצהיר נגדי עד למועד הדיון בבקשה".

ד. בנסיבות אלה, ומאחר וסברתי כי מטעמי צדק זכאי המשיב לקבל יומו בביהמ"ש, החלטתי להתיר קיום חקירה ראשית של המשיב לשם הצגת גרסתו להתרחשויות.

6. גרסתו של המשיב קצרה היתה ומפתיעה.
לדבריו פגש הוא לאחרונה את המבקשת בדיון האחרון בלשכת ההוצל"פ בכפר סבא, כשלושה חודשים קודם למתן עדותו.
במועד "האירוע" הנטען ע"י המבקשת, 24.8.04 שעה 16:00, הגיע לקבל את הקטינה לביקור בהתאם לסדרי הראיה הקבועים בין הצדדים.
משצלצל בפעמון שער החצר, רצה הקטינה מדלת הבית לשער, משנתבקשה על ידו לפתוח את השער אמרה שהשער נעול, ומ. (בן זוגה של המבקשת) יבוא לפתוח את השער.
"מ. יצא, פתח את השער, לקחתי את הקטינה ונסעתי.
לא ראיתי את ר. ולא היו שום דברים" (פרוטוקול, עמ' 6 שורות 2,1).

7. א. ההליכים במסגרת החוק למניעת אלימות במשפחה, הינם הליכים
אזרחיים במהותם וחלים עליהם דיני הראיות האזרחיים.
על מבקש הצו רובץ נטל הראיה בדבר קיומם של האירועים המהווים לטענתו בסיס ותשתית לקבלת הצו.
התוצאה הינה כי במקרה בו לא ניתן לקבוע עפ"י עדויות הצדדים ממצא עובדתי מחייב עקב עדויות סותרות של שני הצדדים, ובהעדר כל ראיה התומכת בעדות מבקש הצו, דין הוא כי תידחה הבקשה.

ב. ביהמ"ש רשאי כמובן לקבוע בהחלטה מנומקת כי נותן הוא אמון בגרסתו של אחד הצדדים ועל שום מה מבכר הוא גרסתו של צד אחד על פני גרסת משנהו, גם ללא ראיות תומכות.
אולם בענייננו לקתה גרסתה של התובעת בחוסר אמינות, שבאה לידי ביטוי בשפת גופה בעת מתן עדותה, באופן המתחמק של מתן תשובותיה, ובעיקר במצגים הבלתי נכונים שהציגה בפני ביהמ"ש, בבקשה שהוגשה בשמה במסגרת ההליך.

8. א. המבקשת טענה, בבקשתה להעברת הדיון לביהמ"ש בכפר סבא, כי:
"קיימת הסטוריה מתועדת של תקיפות, איומים והטרדות מצד המשיב כנגד המבקשת, אשר בגינם הוגשו כנגדו בעבר מספר תלונות במשטרה, וכן ניתנו למבקשת צווי הגנה כנגדו".
עיון בכל החומר המצוי בתיק אינו מגלה ממצא עובדתי כלשהו אודות התנהגות בלתי נאותה של המשיב כלפי המבקשת, לא כל שכן כל ממצא שהוא אודות תקיפות של המשיב את המבקשת או אודות איומים שהטיח בה.
מהי אם כן אותה "היסטוריה מתועדת" שלה טענה המבקשת?! – למבקשת ולב"כ הפתרונים.

ב. גם הטענה כי למבקשת ניתנו צווי הגנה כנגד המשיב הינה בגדר הטעייה מכוונת שמיועדת היתה לזרות חול בעיני ביהמ"ש, כפי שיובהר להלן.

ג. את בקשתה הראשונה למתן צו הגנה כנגד המשיב הגישה המבקשת בפני בימ"ש השלום בכפר סבא בתאריך 25.12.03 בבש"א 4858/03, אשר נדונה תחילה במעמד צד אחד בפני חברתי, כב' השופטת ק. רג'יניאנו (אותה עת טרם נפתחה תביעת המשמורת בין הצדדים).
לאחר שמיעת המבקשת קבעה כב' השופטת רג'יניאנו כדלהלן:
"שמעתי את המבקשת ואני מתרשמת כי מדובר בסכסוך ישן, שבסיסו מחלוקת הנוגעת לסדרי הראיה של הבת המשותפת.
לא מצאתי בנסיבות המקרה מקום ליתן את הצו המבוקש או אפילו חלקו במעמד צד אחד".
הדיון במעמד שני הצדדים התקיים באותו תיק בתאריך 25.12.03 בפני חברתי, כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע, כאשר שני הצדדים מיוצגים על ידי עורכי דין.
בדיון זה נתן המשיב הסכמתו לכך כי תיאום ביקורי המשיב את הבת יערך באמצעות הוריו.
ביהמ"ש התרשם בהחלטתו כי: "אופיה של הבקשה כורך בעיות רבות הקשורות לסדרי הראיה של הבת המשותפת", והפנה את המבקשת להגיש בקשותיה בנושא זה בפני ביהמ"ש למשפחה.
כנגד המשיב לא ניתן במסגרת הליך זה צו הגנה כלשהו, לא במעמד צד אחד ולא לאחר קיום הדיון במעמד הצדדים.

ד. את בקשתה השניה לצו הגנה הגישה המבקשת בתאריך 8.1.04, בפני בימ"ש זה, (14 יום לאחר שלא נתקבלה על בימ"ש השלום בקשתה הקודמת).
בסעיף 7 לבקשה, נמנעה המבקשת מלציין כי בקשת צו ההגנה הקודמת שהגישה, לא נתקבלה ע"י ביהמ"ש.
בפרק בו מתבקש פירוט המקרה שבעקבותיו הוגש צו ההגנה טענה היא כי המשיב מטריד אותה טלפונית וע"י הגשת תלונות בלתי נכונות כנגדה במשטרה, מבלי שתעלה כל טענה בדבר איומים כביכול.
עובדה זו לא הפריעה למבקשת לעתור לביהמ"ש ברישא לאותה בקשה, כי יאסור על המשיב: "הטרדה ואיומים", ולבקש כי יאסר על המשיב להתקרב לטווח של שלושה קילומטר מביתה.
(מקום בו אמור הוא, עפ"י המוסכם בין הצדדים, לקבל את הקטינה למפגשים עמו).
בהחלטתי מיום 8.1.04 בבקשה זו דחיתי את הבקשה למתן צו הגנה, וקבעתי כי הנסיבות המתוארות בבקשה אינן מקימות עילה למתן הצו.

ה. עינינו הרואות איפוא כי טענת המבקשת במסגרת בקשתה השלישית במספר לצו הגנה כנגד המשיב, כאילו ניתנו לה בעבר צווי הגנה כנגדו, טענת כזב היתה ומנוגדת למציאות.

ההסכם הדיוני לביצוע בדיקת פוליגרף
9. על רקע כל הדברים האמורים, עקב עדותו של המשיב כי לא פגש כלל את המבקשת בתאריך 24.8.04 ובהעדר כל ראיה התומכת בעדות המבקשת, נוטה הייתי לדחות לאלתר את בקשת המבקשת לצו הגנה.
כסבור הייתי כי משלא עלה בידי המבקשת לקבל צו הגנה כנגד המשיב בשני ההליכים הקודמים בהם נקטה, יתכן כי קיבלה היא עצה רעה מאי-מי, להקצין את טענותיה, ולטפול על המשיב אשמת שווא ועלילת שווא אודות איומים של ממש ותקיפה של ממש, אשר יזכוה לבסוף בקבלת הצו המיוחל אשר ישרת את מגמתה ליצור נתק בין המשיב לבין בתו, או למצער להקשות על המשיב לקיים את סדרי הראיה כתיקונם.

10. למרות כל הדברים האמורים, נותר חשש מה בליבי, שמא עדותה הבלתי אמינה של המבקשת נובעת מחרדתה מפני המשיב ומפני ההליך המשפטי, שמא הדברים המטעים שנכתבו ע"י באי כוחה נבעו משגגה ומאי הבנת המבקשת את תוצאות ההליכים המשפטיים בהם נטלה היא חלק בעבר ושמא תיחשף המבקשת חלילה לסיכון כלשהו כתוצאה מאי מתן צו ההגנה.
עקב חשש זה, ומשהעיד המשיב כי הופנה ע"י המשטרה לביצוע בדיקת פוליגרף, שאלתי את ב"כ המבקשת אם תהא מרשתו מוכנה להבדק אף היא בבדיקת פוליגרף.
הסכם דיוני בעניין זה היה לדעתי הדרך היחידה העשויה לאפשר למבקשת לזכות בקבלת הצו אם תמצא בבדיקה זו דוברת אמת וימצא המשיב דובר שקר.

11. משהועלתה ההצעה לקיום בדיקת פוליגרף טען תחילה ב"כ המבקשת, עו"ד אלי בניה, כי: "בין אם הוא תקף אותה ובין אם לא, אני רוצה שהוא יתרחק ממנה" (פרוטוקול , עמ' 6 שורה 10).
לאחר מכן יצאו הצדדים להפסקת התייעצות של למעלה מחצי שעה. לאחר ההפסקה הודיע ב"כ המבקשת כי:
"אנו מסכימים לבדיקת פוליגרף בכפוף להשארת צו ההגנה על כנו . מרשתי עומדת על דבריה.
מקובל עלינו כי ממצאי בדיקת הפוליגרף יהוו ממצא עובדתי מחייב בדיון משפטי זה"

לכך השיב ב"כ המשיב כדלהלן:
"אף אנו חפצים בבדיקת פוליגרף נותנים הסכמתנו כי ממצאי בדיקת הפוליגרף יהוו ממצא עובדתי מחייב ונותנים הסכמתנו, אם כי בלב כבד, להארכת צו ההגנה עד לפסיקת ביהמ"ש בתיק זה" (פרוטוקול עמ' 6).

משכך, הופנו הצדדים לביצוע הבדיקה וצו ההגנה שניתן ע"י כב' סגן הנשיא בוקובסקי הושאר מכח הסכמת הצדדים בתוקפו, עד להחלטה אחרת של ביהמ"ש.

פניית המבקשת לאמצעי התקשורת
12. כחלוף 11 יום ממועד הדיון, ועוד בטרם בוצעה בדיקת הפוליגרף, פנה המשיב (הפעם כמבקש) בתאריך 20.9.04 בבש"א 3740/04 במסגרת תיק צו ההגנה, בבקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, כנגד המבקשת (המשיבה 1 בבקשה) וכנגד חב' הוט-טלקום בע"מ ח.פ. 513466656, (המשיבה 2).
ביהמ"ש התבקש לאסור על קיומו של ראיון העתיד להיות משודר בטלויזיה, באשר להליכים המתנהלים בין הצדדים.
לבקשה צורף מכתב אשר נשלח בפקסימיליה בתאריך 19.9.04 אל ב"כ המבקש, עו"ד רענן חמו, מאת "גלית שפיר – חדשות הוט" ובו נאמר כדלהלן:
"מחר תשודר ב"חדשות הוט" כתבה שבה תתראיין ר.פ. ותספר כי ג. תקף אותה ואיים לפגוע בה. נשמח לראיין גם אותך או את ג. ולשמוע התגובה שלו לטענותיה.
בכתבה גם נדון בהחלטת ביהמ"ש לחייב את בני הזוג לגשת לבדיקת פוליגרף" (ההדגשה שלי י.כ.).

13. א. בבוקרו של יום 20.9.04 נעתרתי לבקשת צו המניעה, בהמשך היום הובאה
בפני בקשתה של הגב' גלית שפיר, שהתייצגה כ"כתבת משפט ב"חדשות הוט בערוץ 3", בה עתרה ל"הסרת צו איסור פרסום".

ב. מאחר והמשיב, ג.ש., וב"כ עו"ד חמו, מצויים היו עדיין אותה עת בביהמ"ש, קוים לאלתר דיון בנוכחות הצדדים, אשר בסיומו הודיע ב"כ המשיב כי בכפוף לכך שבכתבה לא יהיו כל פרטים מזהים ולא ניתן יהיה לזהות את מראה המבקשת ואת קולה, תינתן הסכמתו לכך שביהמ"ש יתיר את שידור הכתבה.

ג. בגמר הדיון החלטתי לפיכך מכח הסכמת הצדדים להתיר את שידור הכתבה, בתנאים מגבילים.
בהחלטה צוין, בין היתר, כי הטענה שהצדדים חויבו כביכול ע"י ביהמ"ש בביצוע בדיקת פוליגרף, הינה טענת כזב שקרית.

14. א. בתאריך 26.5.04 הודיע ב"כ המשיב (המבקש בבש"א 3740/04) כי המבקשת (המשיבה 1 בבש"א) וחב' "הוט טלקום בע"מ" (המשיבה 2 בבש"א) הפרו את הצו השיפוטי, וביקש להשיב על כנו את צו המניעה שניתן ביום 20.9.04.

ב. לבקשתו צירף המשיב קלטת וידאו ועליה העתק הכתבה ששודרה (להלן:
"הקלטת").

15. א. בכתבה ששודרה נטען ע"י ה"כתבת" גלית שפיר, כי:
"בעוד 20 יום יגישו לביהמ"ש את תוצאות בדיקת הפוליגרף, ורק על פיהן יקבע ביהמ"ש אם הוא מוציא צו הרחקה".
זאת בעת שצו ההרחקה מצוי היה בתוקף ללא הגבלת זמן, ניתן למבקשת מיד עם פניתה לביהמ"ש במעמד צד אחד, והושאר בהסכמת הצדדים על כנו עד להחלטה אחרת.

ב. ב"כ המבקשת התראיין וטען בזעם כדלהלן:
"מגיעה אישה שטוענת בכל תוקף שהיא הותקפה והיא קורבן לאלימות, מחפשת הגנה בבית המשפט, ובית המשפט אומר לה, אלא אם כן תצמידי אלקטרודות לגופך, ותוכיחי שבאמת הוכית אנחנו לא מוכנים להגן עליך".
זאת בעת שלטובת מרשתו ניתן צו הגנה הממשיך להיות תלוי ועומד, לאחר שהסכמה לביצוע הבדיקה ניתנה מפיו אחרי התייעצות ממושכת עם מרשתו, וכאשר ברור כי בקשת מרשתו לקבלת צו הגנה נדונה לדחיה עקב העדר כל ראיות לטענותיה, וכי הסיכוי היחיד כי תזכה בהארכת הצו מותנה בהסכמתו של המשיב לביצוע הבדיקה ולקבלת ממצאי הבדיקה כממצא עובדתי.
משמצרפים "הופעה" זו של ב"כ המשיבה, לבקשה שהגיש לביהמ"ש ובה טען כי המבקשת קיבלה כביכול צווי הגנה כנגד המשיב בהליכים קודמים, דברים שלא היו מעולם, עולה תמונת מצב עגומה ומצערת, בלשון המעטה, אודות התנהלותו של ב"כ המבקשת בהליך משפטי זה ואודות ה"שירות" שהעניק למרשתו.

ג. המבקשת עצמה התראיינה ובקול בוכים טענה כי:
"השופט בעצמו הוא יודע על כל האלימות כי הכל כתוב בתסקירים בגלל זה אני מרגישה לא טוב... אני שואלת את עצמי משהו צריך לקרות לי בשביל שיתנו לי צו הרחקה?" (ההדגשה שלי י.כ.).
בתסקיר היחיד שהוגש לביהמ"ש בתאריך 1.6.04 בעניין הליכי המשמורת המתנהלים בין הצדדים, אין מילה או חצי מילה אודות התנהגות אלימה כביכול, של המשיב כלפי המבקשת (אפילו לא כטענה של המבקשת).
המבקשת אף מגדילה לעשות ומלינה על כך שאין היא זוכה לצו הגנה, זאת בעת שהצו אשר הוצא לבקשתה מצוי באמתחתה ומונע מהמשיב ליטול את בתו מבית מגוריה ולהשיבה לבית מגוריה כדרך אדם מן היישוב.
לגבי האב, המשיב, דווח בתסקיר מפי הגננות בגן הילדים כי הקטינה:
"אוהבת את הוריה, שמחה לראות את אביה כשהוא בא לקחתה מהגן, רצה לקראתו ומדברת עליו".
הנה כי כן מתגלה המבקשת כאדם שאינו מהסס לומר דברי כזב לשם השגת מטרותיו, הן בפני ערכאה שיפוטית והן באמצעי התקשורת, כאשר אין היא נרתעת אף מטענות שהינן בגדר שקר מוכח, באשר לאמור בתסקיר ובאשר לטענתה כי לא זכתה, כביכול, לקבלת צו הגנה.

ד. כאנקדוטה יוזכר עוד כי עורכי התכנית, אשר טענו כי הפנית הצדדים לבדיקת פוליגרף הינה "צעד חריג", הנובע מחוסר "ההצלחה" של ביהמ"ש להכריע אם האישה הוכתה, גייסו עוד לתכניתם עורכת דין בשם ציונה קניג יאיר, מנהלת המחלקה המשפטית בשדולת הנשים בישראל.
גב' זו ההינה לטעון כי:
"אשה שנופלת קרבן למעשה אלימות או איומים, לעיתים נופלת קרבן בפעם השניה, כשהיא מגיעה למערכת המשפטית (כך!)
המטרה של צו הגנה לספק מענה מידי אפקטיבי לנשים מאוימות, לרוב ע"י בני זוגן".

ה. המבקשת "הוכתרה" כבר אם כן באמצעי התקשורת כאישה ש"נפלה קרבן" למעשה אלימות ו"נפלה קרבן" בפעם שניה למערכת המשפטית , זאת בטרם התברר כלל עובדתית מיהו הקרבן האמיתי בפרשה.
ביהמ"ש זכה ל"הטפת מוסר" אודות הצורך במתן "מענה מידי אפקטיבי לנשים מאוימות", כל זאת לאחר שהמבקשת זכתה לקבלת צו הגנה מידי כנגד המשיב, מיד לכשפנתה בטענה, המתבררת כשקרית, כי המשיב איים עליה, גידף אותה וסטר לה, כביכול, במועד בו לא פגשה את המשיב כלל ועיקר.

הממצא העובדתי – לאור בדיקת הפוליגרף שעבר המשיב
16. א. בתאריך 26.10.04 הודיע מכון הפוליגרף אליו הופנו הצדדים כי המשיב עבר
את בדיקת הפוליגרף וכי המבקשת לא עברה את הבדיקה, ואף לא תיאמה מועד לבדיקה ונתבקשו הנחיות ביהמ"ש כיצד לנהוג.
פנית מכון הפוליגרף הועברה לתגובת ב"כ המבקשת תוך 10 ימים.

ב. בתגובה לפניה זו הגישה המבקשת לביהמ"ש בתאריך 14.11.04 "הודעה" בה היא מבקשת למחוק את בקשתה למתן צו הגנה כנגד המשיב, מבלי ליתן כל הסבר על שום מה לא קיימה את צו ביהמ"ש שניתן מכח הסכמת הצדדים.

ג. בתגובה להודעה זו פירט המשיב את כל הקורות אותו בעטיה של המבקשת, לרבות שלושה צווי הגנה שביקשה כנגדו על לא עוול בכפו, תלונות הסרק שהגישה כנגדו למשטרת ישראל, חשיפתו לחקירות משטרתיות ולסיכון של הרשעה בפלילים, וההוצאות הכספיות הכבדות שנגרמו לו עקב כל אלה.
המשיב עמד לפיכך על קביעת הממצא העובדתי, דחיית הבקשה לצו הגנה (להבדיל ממחיקתה), חיובה של המבקשת בהוצאות המשפט לרבות הוצאות בדיקת הפוליגרף וחיובה של המבקשת בהוצאות ו/או פיצויים מכח סעיף 11 לחוק.

17. נוכח תגובת המשיב הוריתי למכון הפוליגרף להמציא לביהמ"ש את ממצאי בדיקתו של המשיב.
המשיב נמצא דובר אמת באשר לשלושת השאלות שהוצגו לו, הן בעניין הקללה שיוחסה לו, הן בעניין האיום שיוחס לו והן בעניין התקיפה שיוחסה לו.

18. בהסתמך על ההסכמה הדיונית שבין הצדדים, הנני קובע בזאת לפיכך כממצא עובדתי, כי המבקשת העלילה על המשיב עלילת שווא זדונית, כי ה"עובדות" שפירטה בבקשתה ובתצהירה הינן טענות שקר מכוונות וכי המבקשת עשתה שימוש לרעה בהליכים המשפטיים, ונהגה בחוסר תום לב מובהק בניהול ההליך.
בקשת צו ההגנה נדחית בזאת לפיכך מכל וכל וצו ההגנה בטל ומבוטל.

הוצאות ופיצויים בפנית סרק קנטרנית
19. מטרתו המוצהרת של החוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ"א 1991, הינה ליתן סעד מידי לבני משפחה הנפגעים ע"י בני משפחתם.
לשם השגת מטרה נעלה זו נתן המחוקק בידי הקורבן לאלימות במשפחה כלי מהיר להתערבות מידית של המערכת המשפטית, ויצר הליך הפטור מאגרת משפט ושאינו מחייב ייצוג ע"י עו"ד, באופן המאפשר נקיטה בהליך ללא כל עלות כספית.
(וראה דברי חברתי, כב' השופטת מקייס, בתמ"ש 28132/02 משפחה כ"ס, פורסם בנבו, המאגר המשפטי הישראלי).

20. מן העבר השני, נוצר צורך של ממש וחשש של ממש כי יעשה שימוש לרעה בהוראות החוק ובשל כך נחקק סעיף 11 לחוק, הקובע:
הוצאות ופיצויים בפניית סרק
" דחה בית המשפט בקשה למתן צו הגנה וקבע כי היא קנטרנית, רשאי הוא להטיל על מי שביקש צו הגנה את אלה או חלק מהם:
(1) הוצאות לטובת המדינה ולצד שנפגע, בשיעור שימצא לנכון;
(2) פיצוי נאות למי שנפגע מהגשת הבקשה.

21. א. קשה כשאול היא פגיעתה של עלילת שווא המוטחת באדם משאין ביכולתו
להפריכה לאלתר.
בענייננו נחשף המשיב להליכים משפטיים מיותרים, נגרר לחקירות משטרתיות ונשא בהוצאות כספיות.

מעבר לכל אלה, נגרמה למשיב אף עגמת נפש קשה בגין המגבלות הבלתי מוצדקות שהוטלו עליו בעניין קבלת והשבת בתו הקטנה לבית מגוריה, על לא עוול בכפו.

ב. לא בכל מקרה בו דוחה ביהמ"ש בקשה לצו הגנה פירוש הדבר שהבקשה
היתה קנטרנית.
על ביהמ"ש להשתמש בסעד שנקבע בסעיף 11 לחוק בזהירות רבה, אך בה בשעה להעביר מסר תקיף כנגד אלה העושים שימוש לרעה בצווי הגנה (ראה תמ"ש 28132/02 כ"ס דלעיל וכן דברי כב' השופט אלבז בתמ"ש 9824/04, משפחה (י-ם) עמ' 6 סעיף 36, פורסמו במאגר נבו).

ג. במקרה שבפני נעשה שימוש מכוון לרעה בהוראות החוק, תוך שהמבקשת בודה מליבה "סיפור", שכל מטרתו פגיעה במשיב, תוך "שכלול" שתי פניות הסרק הקודמות שלה לביהמ"ש, שעלו בתוהו.
זהו לפיכך, מקרה מובהק של בקשה קנטרנית ופוגענית שאל כמותה ואל דומות לה כוונו הוראות סעיף 11 לחוק.
התופעה של הגשת בקשות סרק במסגרת החוק, אשר הלכה והתרחבה במרוצת השנים שחלפו מאז הוחק החוק, הינה בגדר רעה-חולה, שפגיעתה קשה, לא רק באדם שכלפיו מופנית הבקשה, אלא גם בקורבנות אמת של אלימות במשפחה הזקוקים לקבלת סעד משפטי מידי, ועלולים להתקל חלילה ביחס ספקני כלפי בקשותיהם.

22. המבקשת תשלם לפיכך למשיב הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד (כולל הוצאות בדיקת הפוליגרף) בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
בנוסף, תשלם המבקשת למשיב פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הפגיעות שנפגע מהגשת הבקשה וסך 2,500 ₪ לאוצר המדינה.

פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום ז' בשבט, תשס"ה (17 בינואר 2005) בהעדר הצדדים.

יעקב כהן, שופט