(תתחייס לתגובה זו כהרחבה לכל שאר התגובות שקיבלת)


1. המטוס תוכנן כמטוס תובלה צבאי. מיקום המנועים בחלקו העליון של הגוף אמור להקשות על טילי נ"מ מונחי חום (בעיקר על טילי כתף) להתביית על חתימת החום של המנועים.

2. המטוס נועד להמריא משדות לא מוכשרים ולא סלולים. מיקומם הגבוה של המנועים מקטין באופן משמעותי את הסיכון לחדירת עצמים זרים (כגון אבנים) כאשר המטוס מופעל ממסלולים כאלו. נקרא בשפה המקצועית FOD, Foreign Objects Damage.

3. סיבה זו קשורה לסיבה מספר 2. עצם העובדה שהמטוס תוכנן לפעול משדות לא מוכשרים ולא סלולים חייבה את המתכננים להעניק לו יכולת STOL, Short Take-Off and Landing (או בעברית, הנ"ק - יכולת המראה ונחיתה קצרות). המטוס עושה שימוש באפקט הנקרא "אפקט קואנדה", שלפיו גזים ונוזלים בתנועה יעדיפו להיצמד לצורה של חפץ העומד בדרכם (תנסו את זה בבית. ניתן לקחת כפית ולקרב את הצד הקמור שלה למים הזורמים מברז. תיווכחו לראות שהכפית "תישאב" פנימה. הנה תמונה של הניסוי). ע"י מיקום המנועים מעל ולפני הכנף גרמו המתכננים לגזי הפליטה של המנועים ליזרום על הכנף (במיוחד כאשר המדפים מורדים) וע"י כך להשיג עוד כח עילוי יקר.

גם האמריקאים חשבו על כך וישמו את זה בתוכניות ה YC-14 ו YC-15 שלהם (שהתחרו זה בזה בתוכנית ה AMST, Advanced Medium Stol Transporter של חה"א האמריקאי על מנת...... להחליף את ההרקולס), אבל בסופו של דבר שניהם נזנחו (פרוייקט ה AMST נזנח ב 1979), וההרקולס הותיק עדיין בשירות מבצעי. למרות זאת חלק מן העקרונות התיכנוניים של ה YC-15 יושמו גם ב C-17, שגם משתמש באפקט קואנדה.