בתור מישהו שמכיר את הסיטואציה מזווית קצת שונה (קורס חובלים --> הגעה לתא לחימה בבקו"ם --> הגעה ל... לא משנה), גם אני עמדתי בפני החלטה דומה עם פז"ם של כשנה. כמה נק' למחשבה:

+ נפל חובלים (או טייס, לצורך העניין) אתה כבר לא. כלומר, במידה ותצא - לא תגיע לתא לחימה בבקו"ם, לא תטופל ב-"כפפות משי" ולא תהיה לך את פריבליגית הבחירה כל כך. המעמד שלך דומה מאוד לח'ברה שנפלטו מהיחידות שלהם מסיבות שונות לחלוטין (אפסנאי שרוצה לעבור לקרבי, נהג שרוצה לעבור לבסיס פתוח בגלל ת"ש...). כל מקום שתרצה להגיע אליו (וגם רחף נכלל פה) תצטרך להיאבק עליו וזה ידרוש לא מעט מאמץ, מזל, עצבים וקשרים...
+ הנק' הכי משמעותית בעיניי: אמנם הרזומה על הנייר נראה מרשים. אבל לרעתך (ולרעתי, בזמנו...) עומד הפז"ם שלך. לצבא לא "משתלם" להשקיע עוד כסף ועוד זמן בחייל שכדי "להצדיק" את ההשקעה בו יצטרך לחתום קבע (עוד השקעה לא מבוטלת ע"י הצבא) כאשר החלופה של הצבא באה לידי ביטוי בחייל עם פז"ם קטן משמעותית משלך. הנתונים האישיים שלך והרזומה בכלל לא משחקים פה תפקיד. גם עם קשרים, משפט נפוץ שכנראה ותשמע יהיה: "עם פז"ם של חודשיים-שלושה היה עוד על מה לדבר... עם פז"ם של שנה אין לי מה להציע..."
+ קח בחשבון, שבהכשרה שלי לפחות הושקע לא מעט כסף ולא מעט זמן, כך שאמנם היחידה שלי לא רצתה "להחזיק אותי בכוח" אבל היא בטח לא הביאה לי את "ברכת הדרך" ולא עזרה, בלשון המעטה, להסיר את המכשולים שבדרך. לא מאשים אותם - סה"כ אם הייתי עוזב, הייתי מבזבז להם תקן שלא היה חוזר...
+ כמו שאמר idohu, "מה שבטוח זה שיבטיחו לך הרבה דברים אבל לא תמיד יקיימו". בקיצור - פנטזיות לחוד, ומציאות לחוד. המציאות היא שעל יציאה לקצונה (וזה בהנחה שכבר "התקבלת" לרחף) תצטרך להילחם כשווה בין שווים.

מזווית, קצת אישית - אני בסופו של דבר לא עזבתי, ועם התוצאות אני מתמודד לטוב וגם לרע.

בכל דרך שתבחר, שיהיה בהצלחה...