ב 1990 עולה לארץ בחור רוסי - הוא והלאדה שלו באוניה. אני ואמא שלי עוזרים לו בכל מיני דברים (הוא שוכר חדר בדירה לידינו) כולל כל הסרוויסים שנשארו מאלף שיי פסח וכו'. הבחור, שיודע שאני אוהב נשק, יום אחד נותן לי "מתנת גיוס" (או שתיים... השניה היא שעון "צנחנים" רוסי שעובד על קפיץ...): רובה מדהים ביופיו שהוא למעשה רובה נטען לוע, שמור להפליא. על הכלי (אני זוכר עד היום) רשום V. Funk & Sohn, Zull 1906.

קודם עשיתי חיפוש (לא ידעתי שזה לא חוקי) והסתבר לי שמדובר על רובה ציד שאכן יוצר בעיר הקטנה שהייתה מטרים בתוך מזרח גרמניה ובדיוק אז היה זמן לא טוב לברר על בתי מלאכה שם.

אני לוקח את הכלי לבתי האוסף (מדובר על משהו ארוך יותר מ M-16 ארוך) עטוף באיזה פוסטר ושם אדם מבוגר מתפעל ממנו מאוד ומשיג לי עליו מייד עוד פרטים. הוא מרים גם כמה טלפונים ןאז, שים לב, מסתבר שבא"י אין אפשרות לקבלת רשיון לרובה נטען לוע שמיש (!). אין אפשרות לקבל עליו רשיון (לא עבורי... מישהו מבוגר מהמשפחה) ומה עוד שמה תספר על מאיפה הוא הגיע אליך!

הכלי הזה צעיר מכדי להחשב עתיקה (פחות מ-200 שנה) ולכן אין עליו הגנה כזאת וככלי שניתן לירות בו באופן עקרוני, הוא מצריך רשיון לכל דבר - רשיון שכאמור אין תבחין עבורו. שאלתי האם ניתן לתרום אותו, אבל האיש השיב שזה מצריך הפקדה במשטרה ואפילו בתחנה שבה יש לו קשרים יש סיכוי שהוא יגיע לים בכל זאת... מה שכן אמר ללכת אתו לסותביז ברחוב גורדון: אמר שתמורת כסף אפשר להלבין כל דבר. סותביז גם נבהלו: בארץ הרי אין נשק ללא רשיון...

החזרתי את הכלי הביתה וכמו ילד טוב סיפרתי את מה שאמרו לי. ירדתי לרחוב והתקשרתי מטלפון ציבורי למשרד הפנים. עד שהגעתי למי שצריך, אמרו לי "קודם תפקיד, אחרי זה נבדוק". לא עזר שאמרתי שזו מזכרת מסבא שנפטר כמה חודשים לפני כן... אחרי שהתקשרתי למשרד הפנים בירושלים אמרו לי בפשטות ש"רובה בלאק פאודר (ככה אמרו) אינו חוקי בישראל ואסור להחזיק בכלי שמיש כזה".

חודשיים אחרי זה אני חוזר הבייתה מטירונות בבזק ואמא שלי אומרת בפשטות ש"אתמול שלחתי את אבא למסור אותו במשטרה". זה היה סופו של הכלי. אגב: הבחור הרוסי אמר שאבא שלו "לקח" את זה מחווה גרמנית... הוא עצמו נעלם יומאחד וחזר לרוסיה. הוא אמר לי שיש לו גם רובה ציד בבגאז' שהגיע באוניה, אבל לא בדקתי.

אני מקווה שמהסיפור הזה למדת משהו על הסיכוי...

יום אחד אני

.