תהנו ותבקרו.

פרק 2

עבר זמן מה מאז.

ההלם של המעבר מהמדעים המדויקים אל הפילוסופיה כבר חלף, אם כי מעט קשיי הסתגלות עוד נותרו. המעבר מחשיבה לניארית ומתמטית ביסודה אל חשיבה כללית ומשוחררת היה קל מהצפוי, אם כי התגלו מספר קשיים האופייניים ללימודי הפילוסופיה.

המשימה: להישאר ער בהרצאותיו של הפרופסור טאלנר

הזמן: שלוש שעות ביום

יכולת לביצוע המשימה: כמעט ולא קיימת

הערכות בנוגע לקושי המשימה: בלתי אפשרית

הלימודים אינם משעממים, למרות הכל. גיליתי שאני נהנה מחשיבה פתוחה, ושאני מפיק עונג של ממש מהגות בנושאים הרי גורל ממבטחי חדרי השכור. האפשרות להזיז עולמות ולרדת לפרשם, ולו במחשבה בלבד, מעניקה תחושת עוצמה כבירה. אני מגלה שאני אוהב את זה. האידאות של אפלטון, המידות של שפינוזה והספקנות של דקארט מארחים לי לחברה כיום, ואלמלא חברי הלעגניים הייתי שמח לחלוק איתם את תגליותי. הפעם היחידה שניסיתי לעשות זאת הייתה הרת אסון.

זה קרה לפני שנתיים. שוחחתי על האלוהים עם ידידי ג'ון גריפין, מהמחלקה לאנטרופולוגיה.

"אתה מבין," אמרתי לו (עוד לפני שהבנתי שלא רק שלא הבין, הוא לא התעניין כלל),"כל תפיסה הכוללת בתוכה את אלוהים מנסה להתמודד בשלב מסוים עם שאלת הרוע בעולם. חלקן אומרות שהרוע הוא בגלל מעשי האדם, המתכחשים לטבעו האמיתי והטוב של האדם. תפיסות אחרות מאשימות בכך את אי התערבותו של אלוהים, או בחוסר קיומו. אולי שאולי הרע הוא רק חלק מהבנה שגויה ולא מלאה של המציאות שסביבנו? אני חושב.."

"כן בוודאי!" אמר ג'ון בחיוך רפה, והפנה את מבטו לכיוונן של סטודנטיות נאות ששוחחו ליד הבאר. "אבל אתה יודע מה אני חושב?" הוא המשיך, "אני חושב שאתה צריך קצת להתנתק מכל זה. אני חושב שהלימודים משבשים את החשיבה שלך. תסתכל על עצמך: הלילה צעיר, יש שפע של נערות לבלות איתן את הלילה, ובמקום זה אתה מתעקש להרצות לי על השקפות של זקנים ששום אירוע מלבד הענקת פרס להגות לא גורם להם להתעניין בעולם שסביבם. אולי תנסה להאשים את אלוהים בעובדה המעניינת הזאת" אמר הוא, ופנה בזעף אל הבנות.

העובדה שהוא נעצר באותו ערב באשמת הטרדה מינית והפרת סדר ניחמה אותי מעט.

ומה קורה אצלי עכשיו? ובכן, אני כרגע יושב על התזה שלי, העוסקת ב"בעיית קיום הרוע במערכת הכוללת התערבות אלוהית". מרתק נכון?

האמת? לא ממש.

כלומר, יותר מעניין לחשוב על זה מאשר לכתוב את מחשבותיך. במיוחד כשהמטלה מוגשת לפרופסור זקן וקפדן, ששום אירוע מלבד הענקת פרס להגות לא גורם לו להתעניין בעולם שסביבו. הוא תמיד מעיר לי על כתיבתי המרושלת, ועל טיעוני הפגומים. לעזאזל איתו! העובדה שהוא עצמו היה בעל יכולת חשיבה מפותחת לפני חמישים שנה לא נותנת לו את הזכות להתעמר במוכשרים ממנו. הזקן השמן הזה יושב כל היום, קורא את עבודותיהם של מיטב המוחות הצעירים של ימינו, כנראה בתקווה שמעט מלהט כתיבתם יצית את אש המחשבה שכבתה לו מזמן. אני יכול לדמיין זאת: הוא יושב צמוד אל שולחנו, אפו נוגע בדפי העבודות של תלמידיו והבעה להוטה על פניו. מעט ריר הנוזל מפיו משלים את התמונה.

אין ספק. הפרופסור מצליח להוציא את הצד הגרוע ביותר שבי לאור.

אני שם לב שכתיבתי פסקה לפני כמה דקות. "אין טעם" אמרתי לעצמי וקמתי מהשולחן. התמחתי ושפשפתי את עיני העייפות. השעה הייתה עשר בלילה, ואני כבר ישבתי על העבודה המחורבנת שש שעות. אין טעם. יש כאלו המוכשרים בכתיבה ויש כאלו שלא, ואני למדתי בדרך קשה לאיזו קבוצה אני משתייך. לפחות אני יודע לחשוב. יש כאלו שאפילו לזאת לא מסוגלים.

כמו פרופסור טאלנר .

ניערתי את הפרופסור ממחשבותיי. יהיה לי די זמן להרהר בנקמה ובעינויים שאענה אותו אחרי שאגיש את המטלה הארורה. כל דבר בעיתו. דיה לצרה בשעתה. טוב שם טוב משמן טוב.

די כבר!

בהחלטה של רגע יצאתי מדירתי. נשענתי קלות על המרפסת החיצונית והתמכרתי לאוויר הקר ורחשי הלילה. טוב לראות את העולם מנומנם, אוגר כוח לעוד יום. אורות העיר המהבהבים על רקע השמים השחורים ומעט מוזיקה שהעלתה מהדירה הסמוכה השלימו את האווירה השלווה והרגועה.

ובכל זאת, היה שם משהו.

לא משהו מורגש, כמו גירוד שלא בטוח שבאמת מרגישים. מעין דבר המרקד בזוית העין, הנותן תחושה שאם תפנה מספיק מהר תוכל לראות אותו. ואתה תמיד פונה, והוא תמיד איננו שם.

מהו הדבר?

האם זו העובדה שאיש מחברי לא הבין אותי ואת מחשבותיי? האם זו העובדה שהייתי לעבדו של אדם מזדקן? האם זו העובדה שאני עוסק בשאלה החובקת את קיומם של רבים?

לא יכולתי לקבוע, וזה הטריד אותי.

אין טעם להרוג את עצמך עבור דבר שאתה חי למענו, נכון?

משכתי בכתפי וחזרתי לדירה. קיוויתי שהתחושה הטורדנית תחלוף עם הזמן.

ידעתי שאני משלה את עצמי, שאין ספק שהתחושה תחזור, ושמשהו רע עתיד להתרחש.

רק שבאותו זמן לא שיערתי עד כמה.

And you've been so busy lately That you haven't found the time, to open up your mind, and watch the world spinning gently out of time