כמה זמן נמשך שהבורמזי החזיק לי את היד?
עד שהוא נרגע, ושאני התישבתי, ולא זזתי,
רק הפה שלי קשקש שטויות,
אז הוא חשב שכבר חנק אותי, אז פתח את הפה.
כל הסיפור היה כחצי שעה בערך.
תאמין לי לא היה לי ראש לבדוק על השעון.

יקיר ברור כשהבורמזי היה כבר גדול,
לא הרשתי לילדים לקחת אותו על הצוואר,
כמו שהיינו עושים איתו כשהיה קטן וצעיר.
כמו כן הייתה להם הוראה שאם אני לא לידם
אסור לפתוח את כלובי הנחשים.
למרות שלא החזקנו אף נחש ארסי.
ובאמת לא היו לנו שום תקלות בכל מקרה לילדים.
את כל הפשלות עשיתי לבד, אבל תמיד הכל נגמר טוב.

אפילו המקרה הזה שהבורמזי הגדול ברח יום אחד מהארגז,
ומצאתי אותו שוכב, מרוח על הקורה למעלה,בגובה משהו כמו 3 מטר, של הגידול האישי.
זה היה בית איפה שגידלו הילדים את החיות האישיות שלהם.
כרגיל הייתי לבד, לא זוכרת אם זה היה שבת, או יום שישי אחרי הצהריים
(דרך אגב חוק מרפי שכל הניסים ונפלאות,
פשלות והצלות קורות יום שישי אחרי הצהריים שכבר אף אחד לא נמצא בחצר,
אין מי שיעזור)
אז אחרי שגיליתי את הנמלט, לקחתי סולם,
טיפסתי למעלה, וניסיתי להורים אותו ממרומים.
אשרי המאמין.הוא פשוט נדבק בכוח לבטון ולא יכולתי להזיז אותו.
כיוון שאני עקשנית מאוד, וגם רציתי כבר ללכת הביתה,
לא וויתרתי, ובהפעלת הרבה כוח הצלחתי להרים אותו.
ומה קיבלתי בתמורה
חירבון של בורמזי מרוגז, בכמות של טונה,
מהראש עד לרגליים.
בסוף הצלחתי להחזירו למקום,
ואני שבוע ימים קרצפתי את עצמי,
כי הסירחון נשאר, ולא עזב אותי.
דבר מגעיל כזה שפשוט קשה לתאר.