גם בגין למשל לא דיבר במצע הבחירות שלו על הסכם שלום עם מצרים תמורת החזרת כל סיני, ולהבדיל, לא הבטיח לצאת למלחמה בלבנון תוך ניסיון להנהיג בה מימשל נוצרי פרו-ישראלי.
הכנסת אמורה לשקף את רצון העם, וכל הסקרים אכן מוכיחים שבסוגיית ההתנתקות היא משקפת את רצון העם.
בישראל לא נערך מעולם משאל-עם, גם בסוגיות שהן לא פחות משמעותיות מאשר היציאה מחבל עזה ומצפון השומרון. אם יוחלט על משאל עם בסוגייה הזו, אין שום סיבה שלא ייערכו כאן משאלי עם בסוגיות כמו גיוס בחורי ישיבה, תחבורה ציבורית בשבת, נישואים אזרחיים ועוד.
יש עוד נקודה, שאני מודה שהיא נשמעת הרבה יותר טוב ברמה התיאורטית מאשר ברמה המעשית, אם כי גם יישומה המעשי מוכח לא פעם: במערכת דמוקרטית רב מפלגתית כמו שלנו, נוצרים בלמים ואיזונים, שמונעים לא פעם "דיקטטורה של הרוב" ומגינים גם על זכויות המיעוט. למשל: אותה נקודה של גיוס בחורי ישיבה. הרי על פניו, אילו היה נערך משאל עם בסוגייה הזאת, סביר להניח שהיה רוב בעד הגיוס. המערכת הדמוקרטית הנוכחית, מאפשרת למיעוט כוח השפעה חזק דיו למנוע הכרעה כזו. הצד השני והפחות מוצלח של המטבע הוא כמובן "דיקטטורה של המיעוט", שבה מפלגות קטנות ושוליות מצליחות לא פעם לנצל את עובדת היותן לשון-מאזניים, כדי לכפות החלטות המנוגדות לדעת רוב העם.