סיפור שכתבתי... מה דעתכם?=]

זה הסיפור שלי..=[ שקרה לי באותו הערב.. כן אני זוכרת ...
זה הערב הנורא הזה שהכי שנאתי מכולם... והתפללתי שאוכל לחזור אחורה בזמן אך דבר זה לא קרה כי אינני קוסמת או מכונה.. למרות שגם בזה אני לא מאמינה........
הכול קרה כל כך מהר שכבר נגמרו לי המילים ,הכוח והנשימה פשוט הכול...
הכול עצר כמו הווה אבל בלי המשך שאמור להגיע אך חושש ממה שיקרה...
ו..... באותו הלילה הנורא.. זה קרה וכולי רועדת ושברירית.....
אני זוכרת כאילו קרה זה אתמול...מילה במילה......
ווככה מתחיל הסיפור הנורא...

"סיוון קומי כבר את מאחרת לביצפפרר ".. אמרה אמא..
וחזרה על זה שוב ושוב...

"בסדר אני קמה תירגעי.. גם ככה אינלי כלום היום .. יש היום יום ספורט ואני לא משתתפת ..." אמרתי..
אני שונאת את ימי ספורט בחטיבה תמיד הכול מלא בילדים מזיעים ומסריחים.

לא השתתפתי וזאת אכן הייתה טעות.. או יותר נכון טעות חיי...

אני ומור(חברתי הטובה) ועידו (ידידי הטוב) ואליעד(סתם אחד ערס שנדבק)...
לא השתתפנו מאותה הסיבה .....
תמיד חששתי מהילד הזה אליעד ...אמרתי לעצמי... הוא כזה נראה מפחיד ומסתיר סודות .. הוא כל הזמן נפגש עם ילדים מוזרים .. כמו שבוע שעבר שראיתי אותו משחיל למישו בחנות משו בכיס... אני לא בטוחה אם הוא גנב ופושע.. אך הוא אכן ערס מלידה..!
שנאתי את אופיוו כי כל מילתו סתרה את מילתי...
אך שהוא התחיל לדבר שתקתי.. כל המחשבות התנפצו מייד והקשבתי לשיחה..
הוא אמר..." היי תקשיבו היום בערב כולם נפגשים במועדון קרוב לבית שלי .. רוצים לבוא? מעוניינים"..?
לא ידעתי על מה הוא מדבר אך בהחלט זה נראה קצת מפחיד...
מור ועידו ישר הסכימו ואז הוא אמר..: " סיוון רק את נשארת.. את באה.... זה קרוב אל תדאגי לא באמריקה"...
שנאתי מה שהוא אמר.. כיאלו אני ילדה קטנה.. וברור שלא! אנחנו כיתה ט' למה הוא מצפה? אני תמיד יוצאת לבלות אך חששתי ממנו ומהמקום....
לא ידעתי מה לענות.. ומור בצד מושכת לי בכתפיים ואומרת לי כל הזמן:
" נו בואי כבר יאללה יהיה כיף"..( כה ממש...)
ואז עניתי.."טוב שיהיה"...
הגעתי הבייתה והלכתי לחדר...
וחשבתי.. מה ללבוש זה או זה... אמ.. לא ידעתי מה להחליט... ומרוב עייפות נפלתי על המיטה ונרדמתי ...ZZZZ..
ואז הטלפון צילצל... התעוררתי מהרר! אויי לאא איך נרדמתיי.. מה חשבתי לעצמי שישנתי הרבה זמן... קמתי והתקלחתי בשייאא המהירות ..
"כבר 9 אני מאחרת אמרתי בקול"... אמא שאלה.."לאיפה מאחרת"..?
עניתי.." אני יוצאת עם מור ועידו ועוד אחד לאיזה מקום זה קרוב."
"טוב אל תשכחי ת'פלאפון ותחזרי עד 11" היא אמרה..
"טוב אל תדאגי ליי"..
עידו ומור אמורים לאסוף אותיי ב-9 ועשרה... חשבתי לעצמי...
אני מאחרת...עכשיו 9 ו4 דקותת... אין זמן...
רצתי להתלבש ובסוף בחרתי גינס עם נעלי בובה וגופיה שחורה... פיזרתי ת'שיער ושמתי עגילים יפים כאלה מגניבים...
ורצתי מהר למטהה למרות שאני בליבי חוששת ומפחדתת מה יהיה.. חשבתי לא לבוא ... אבל ידעתי שיצחקו עליי...=[
עידו ומור חיכו לי וצעקו..."בואי מהר פרינססה אנחנו מאחרים"...
ישבתי במונית ובליבי צמרמורת ואני חושבתת.. כי אני מכירה את הילד הזה אליעד הוא מפחיד אותי.. רציתי להתחרט... אך מור אמרה " על מה את חושבת?"..
" עלכלוםם מאמי"... עניתי...

הגענו למקום.. זה היה מקום שחור ומגניב דווקא נראה טוב.. אורות אדומים בחוץ ומלא ילדים בפנים...
חיפשנו את אליעד.... עד שעידו קלט אותו.. ואמר.." היי אחי מה קורה?"
והוא אמר: " הכל טוב.. שמח שהגעתם.. הנה בואו כנסו.. אני כבר בא"..
מור ואני חייכנו כי היו מלא ילדים והרגשתי קצת הקלה ....
אז אנחנו יושבים ומדברים ... ואז פתאום 4 ילדיים גדולים נכנסים וכיסוי ראש על פניהם... הם צעקו: " אליעדד.. איפה אתהה "...
וצעקו שוב ואז צעקו ביחד" איפה הכסף?? כסף?!? כסףף??!.."
זה היה מפחיד אני בחיים לא אשכח את זה..
אליעד בידיוק היה בשירותים....
עד שהם ראו את אליעד ושאלו אותו" אתה אליעד??? אתה b.p?
לא הבנתי על מה הם דיברו אני יודעת רק שכולם היו שקטים...
ואז אליעד אמר..." אני נראה לך מיסטר b.p ?... חח הצחקת אותי...
זאת זאתי ששמה והוא הצביע עליי בלי לחשוב פעמיים..."
אני הייתי בשוק... לא הבנתי מה הם רוצים.. חשבתי סתם להכיר אותי..

הייתי מפוחדת רציתי לרוץ.. מור ועידו ישבו צמוד אליי והחזיקו את ידיי..

אליעד ברח משמה... ראיתי אותו.... והתחלתי יותר ויותר להילחץץ..

הלב שלי דפק חזק... הרגשתי שבא לי למות מהמבוכה ומהכול...

הם התקרבו אליי יותר ויותר......
שאלתי..." מה אתם רוצים?"
הם אמרו".. חמודה את הכסףף.. ומהרר!"
אמרתי.." אינלי שום כסף אני לא מפהה רק באתי סתם להכיר ת'מוע...
ולפני שהספקתי להגיד מועדון אחד מהם הוציא אקדח וירה ביי שלוש פעמיים...
אני לא אשכח את זה.. דיממתי מאוד כולם צרחו... נפלתיי ועיניי נעצמו לאט ...לאט...!

ועכשיו אני פה במקום הלבן הזה יש פה עוד מלא כמוני.. נראלי קוראים לו גן עדן... ומפה אני מספרת לכם את סיפורי...
ורק רציתי להעביר אותו הלאה ולהגיד לכם שבחיים אבל בחיים אל תצאו עם ילדים מפחידים.. ולמקום שאתם לא מכירים!
ככה אני הגעתי.. ואני פה יושבת בספסל ליד אחי ואבי שנהרגו בתאונה לפניי 5 שנים...
ואמי בוכה אני מרגישה.. או בעצם לא כי אני לא יכולה להרגיש דבר=[[[

אני כתבתי את הסיפור לבד! יפה? איך הוא חחחחח תגידו לי?!