אני ידוע שאני בין המעטים שכותב על הנושא הזה, פשוט זה חלק גדול מהחיים שלי וכאשר יש לי מוזה אחרי אימון או אירוע ספציפי, יש לי דחף פנימי לכתיבה...

בקשר לאף שלי, יש לי אף ממש רגיש...עברתי לפני 4 שנים ניתוח ליישור מחיצה והורדת קונכיות, כיום אני צריך לעשות אותו שוב רק בתוספת הורדת פוליפים וכנראה שחרור התעלות והורדת השקדים...יש לי נזלת כרונית וסינוסיתוס כרוני ורגישות יתר להכל...המערכת החיסונית שלי לא משהו בעיקר באזור הצפון (אין לי מושג למה דווקא שם, כנראה בגלל האוויר, לא חשוב שהוא יותר נקי מהמרכז)...

היו בערך 20 עדים לקרב בינינו, הוא לא בדיוק הפסיד הוא פשוט נכנע כי לא היה לו כח יותר...מבחינתו הוא נתן הרבה מכות וממש חזקות והוא התפלא שאני מתנהג כאילו זה לא הזיז לי, וזה השפיע עליו מאוד מבחינה מנטלית, מבחינתי:
מבחינה מנטלית, קשהלשבור אותי בכאב, אני לומד ISAIשנתיים 10שנים קמ"י ושלוש שנים שוטוקאן...פה ושם אייקידו וטאי צ'י...
בלי קשר לאימונים התאמנתי לבד על סיבולת כאב וריכוז בהרבה מאפיינים...אני מגיב אחרת בכאב...גם שזה כאב של שבר או דריכה על סגרייה ודברים מאוד כואבים אני לא מראה סימן, יעיל בקרב...אבל זה לא אומר שלא נגרם לי נזק...הוא נתן לי אגרוף מאוד קרוב לנקודת תורפה שליד הכתף (שבנגיעה קטנה בנקודה אפשר לפרק את הכתף), רק מהמכה הזאת לקח לי להתאושש 5 ימים, ושאר המכות השאירו המון סימנים...אבל באמצע הקרב אני נכנס לריכוז מאוד נפשי ובעיקר רגשי, אני ממקד את הכאב במקום ספציפי ומנסה להתעלם ממנו, או שאני פשוט לא מראה את זה ומתנהג כרגיל, אתיו הגעתי למצב שאני לא מסדיר נשימה אפילו, הכל זה הטעיה אחת גדולה, אני לא סופרמן, אני סתם אוהב למתוח את גבול היכולת שלי, זה לא היה אימון, מן אתגר עצמי...נשמע מופרך, אבל את מבוקשתי השגתי, וזה הפואנטה מהשיר שכתבתי...הייתי בהרבה מצבים שעברתי את הגבול של הכאב ואז התחלתי פשוט לא להרגיש את המקום ולהתנהג כרגיל, אך כמובן נוצר נזק ואני הייתי מוגבל לכמה שבועות, ואולי היה נגרם נזק יותר גדול, אבל אני סתם אוהב לבחון את עצמי...

"רוח תפלה לא מזיזה יער,וגם לא את עליו הנושרים מבושה..."

"מטר של אגרופים חודר לגופי, אך אף לב של בחורה עוד לא חדר לליבי..."