אחת הסיבות שתושבי בית משותף (בניין מגורים) לא צריכים להיות מודעים למה שיש בבקבוקים השונים היא, שאותם בקבוקים יוצרו במפעלים המתמחים בכך תחת תקנים ואבטחת איכות קפדניים ובריכוזים נמוכים יחסית - כאילה שלא מצריכים פינוי בנוהל מיוחד כאשר נשפכים על הריצפה ולא מסכנים את המשתמשים בחומרים הנ"ל.
אותם מפעלים המייצרים את החומרים הנ"ל עובדים עם ריכוזים גבוהים של אותם חומרים, ולכן כן מצריכים נהלים מחמירים לטיפול בשפך, שינוע ועבודה יום-יומית עם אותם חומרים שבריכוז גבוהה יכולים להיות מסוכנים.

נכון, אין שום פיקוח על דרך אכסון החומרים בבית פרטי ועל הכמות אותה יכול אזרח לרכוש ולהחזיק, אבל ישנן הוראות ברורות ובעברית כיצד יש לאכסן חומרי ניקוי והדברה.
גם על איך מאכסנים מזון אין פיקוח, ומזון מקולקל גורם נזק לא פחות לאדם בעת צריכתו.

יש לזכור, כי חשופה לחומר בריכוז כלשהו לא מספקת את כל התמונה לחומרת הארוע. פרמטר נוסף שדרוש להשלמת התמונה הוא זמן החשיפה (ומצב יציבות האויר לחות וכו וכו - אבל אילה פחות משפיעים בסביבה ביתית).

כך שמצבו של עובד מפעל שנחשף לחצי דקה לחומר בריכוז גבוהה יכול להיות זהה לזו של עקרת בית שנושמת יום יום רוכוז נמוך מאוד של אותו חומר.

בקשר לשירותים - אתה צוחק נכון ?

Keep your mouth shut and your pen dry until you know the facts!