עד לקייץ דאשתקד הייתה עמדתי כנגד סרוב לכל פקודה שאין דגל שחור מעליה. כך חשבתי גם בעת ההתנתקות אשר דמתה יותר מאשר לדגל שחור לערימת אשפה מצחינה שסמרטוט אדום בראשה.

החוזה הבלתי כתוב שבין חייל קרבי לבין ממשלתו מחייב את עשיית השמוש המושכל בחיי ורגשות החייל.

לפני שנה למדתי כי בעיני ממשלתי - שויים חיי החילים הקרביים למחיר אסימונים בהם מפעילים מכונת ספינים. שליחת אוגדה למבצע שהתייתר בטרם תחילתו תחת פקודה שהזמן המוקצה תכנונית לביצועה ארוך מהזמן שנותר עד הפסקת האש אליה הובילה אותה ממשלה. שליחת כוחות מאוגדה אחרת לשטחי השמדה שניתן לעוקפם רק בכדי ליצור מצג שווא של 'נגענו בליטני'. חברי ממשלה שאינם מעלים במחשבתם שיקולים ותקלות שכל נער בן 15 יכול להעלות. שרים המגבים את ראש ממשלתם הטועה [לדעתם!!] בשם החברות של חיים המנשק או בשם שלושת הקופים מוטי הצוואר [ו-י-נ-ו-ג-ר-ד מה שלומך! ל-א ידעתי, ל-א שמעתי, ל-א ראיתי... אני רק שרת חוץ מסכנה וגלמודה].

ברור שהאקט הממשלתי הנוכחי אינו חלק ממדיניות כוללת או רשמית כלשהי. ללא כל קושי ניתן היה לבצע את הפנוי מבלי לערב את צה"ל.
פנוי שקט או אלים הוא חלק ממלאכת השיטור ובזאת מיומנת המשטרה. הארוע הנוכחי אינו מצריך יותר כוחות מן הדרוש להריסת מבנים בלתי חוקיים בנגב או בגליל ואינו כרוך ביותר צפי לאלימות.
רק חלק מכוחות המשטרה המוקצים לתפילות יום השישי או לעצרות חריגות יכל להתמודד היטב עם 300 מפגינים ובאם היה צורך בתגבורת ומעטפות יש די כוחות מג"ב לפעולה נקודתית שכזו. גם אם שליחת כוחות צה"ל נועדה [ומסופקני אם כך הדבר] למלוי מקום חיילי מג"ב בחסימה כלשהי - הרי שאין כל צורך להציג בפני חיילים את תפקידם כמשתתפים בעקיפין בפנוי הוריהם ובני משפחותיהם מביתם.

כל הכנסתו של צה"ל לתהליך הפנוי נועדה לא לצרכי בטחון כלשהם אלא למען הפרובוקציה הפוליטית והעמדת חילים דתיים או ציוניים-ימניים בפני מצוקה רגשית. האם הפוליטיקאים שלנו עד כדי כך ציניים? כן, בהחלט!