אכן אני מסכים איתך בדברייך הלל לדברים שאתה אומר והרי כאמור ברוס לי אכן היה בעל אומץ לב רב לעמוד מול ואף כנגד תפיסות העולם הישנות שהיו קיימות ורווחות בקרב עולם עיסוקו שלא רק כלל את השיטות הסיניות שהן של עמו.
מה שגם מבחינה תפיסתית לא היה נכון ואף קיים אצל מערכות ונות ומשונות במערב כמוטעות ואף יותר מידי מוקצנות מהמורים מדעת המורים עצמם ודרך התייחסותם לנושאים מסויימים אשר אנחנו מקטלגים באימרה של שיטות או חשיבה מסורתית.
הוא חקר את הדברים ופתח את הדברים כגלויים לכל השאר מחוץ למסגרת בית הספר-דוג'ו שלא היה אהוד כל כך ומקובל מבחינת התרבות האסייתית.
אנשים שלמדו שיטות יפניות במיוחד למשל מסופר שהם היו צריכים לוותר על תעודות ההסמכה והדרגות שלהם כאשר הם הלכו ללמוד שיטות אחרות כי זה היה נחשב כמעין בגידה במשפחה כי הרבה מהשיטות הן שיטות חמולה ולא היו שיטות פתוחות שכל מי שרוצה יכול ללמוד ולכן זה לטמעי מעבר לנושא של ללמד מערביים או בני גזע אחר אלא כי גם בתוך שיטות מסויימות ההיו חסמים מסויימים לעיתים באפשרות שיפתחו בפניהם הדלתות ללמוד דברים מסויימים.
גדולת מחקר לבוא ולהוכיח ללמד ולהראות הם היו הצד ההדגמתי החזק שלו שהרשימו והעלו אותו על המסלול של אגדה ומיתוס שזוהרו עדיין לא פג גם בזמננו היום.
הוא לא בא בתוך המסגרת המקובלת של לעלות לקרב מול בתי ספר אלא מתוך רצון של תרבות מערבית אם אפשר לכנות את זה של שיתוף והדגמה מתוך צורך ידידותי כמו שאנחנו עורכים מפגשי פורומים וסמינרים מה שפעם לא היה קיים בתרבות האסייתית לאנשים משיטות שבאו מבחוץ אלא התחיל טיפין טיפין בהדרגתיות ביפן וסין כהדגמות ותחרויות קרב כדי להוכיח דווקא יעילות שיטות שאולי תרם להפצת שיטות מסויימות.