אלא אם כן צמחונות, לדוגמא, זו גם לא אידאולוגיה.

אמנם כשפניתי/לא פניתי לכוונים מסויימים, שכולם קשורים בלהיות שכיר, עניין העושר לא עמד על הפרק, אבל עקרונית (ובלי קשר לנושא הנדון) אני נגד להיות עשיר (כנגזרת של להיות בעל עושר). האמת? אני חושב שזו מין אידאולוגיה, רק שאני לא מקדיש לכך יותר מדי מחשבה...

לגבי השאר: קל להגיד בדיעבד ש"בחרתי במה שאהבתי על חשבון ההכנסה" - אולי זה נכון אצל אחרים אלא שאצלי הבחירה הייתה יותר מתוך חוסר רצון להשתייך למערכת, לא בגלל שהאלטרנטיבה הייתה "אהובה" יותר. מעולם לא הייתי תמים בשביל להאמין שאוכל להתפרנס ממה שלמדתי: היחס שלי לזמן והמשאבים שהוצאתי על אותם לימודים היה שזה הטיול סובב עולם שלא עשיתי (כמו אחרים). היה בי ביטחון כלשהו שאצליח להתברג, עם סבלנות בעיקר, במקומות עבודה מתגמלים, טובים ומספקים. אמנם היו לי בדרך מקרים שבהם הייתי underqualified תרתי משמע (והמשמעות העיקרית, בשבילי, הייתה שהיו מעלי לפעמים 2-3 דרגים שבהם ישבו מנהלים שהיו הרבה פחות מוכשרים ממני וידעו את זה) אבל קיבלתי את זה כחלק מהמחיר.

אגב: את הפער הברור בין מה שיכול אדם להיות (כלכלית) ובין מה שבפועל אתה מרגיש היטב במילואים: אחרי מעל עשור של מילואים, אתה יושב עם חברה בני המחזור שלך, או צעירים יותר - אנשים שאתה זוכר אותם סטודנטים די בכייניים שבטוחים שהמילואים עומדים להרוס להם את החיים, עובדים בשמירה בחברת חשמל וגרים בדירה מתפוררת בת"א, ורואה שכמעט כולם "מסודרים": יש להם את כל הג'אגטים החדישים שניקנו שבוע אחרי שיצאו לשוק, טויוטה בליסינג, טסים בביזנס לכל מיני כנסים שבהם לא עושים הרבה 2-3 פעמים בשנה, גרים בדו משפחתי בבנה ביתך איכותי (+משכנתא, אבל שהם יעמדו בה) וכו' וכו'. ברור לך בנקודה זאת שהיית יכול להיות אפילו יותר קדימה מזה.

מכיוון שחזיתי את ה"דלתות מסתובבות" הזה הרבה מראש (= ידעתי בדיוק שזה יהיה ה"מחיר") אני יכול להגדיר את ההחלטה שלא לפנות לשם כ"משמעותית".

.