אני עדיין חניך בקורס מפקדי טנקים של השריון.
הקפצה משיזפון לגזרה המזרחית (במה שכונה אז "משבר הטילים הסוריים").
נכנסנו ללבנון על זחלים, עם פגז בקנה, ובשלב מסויים אחד הטנקים מקדימה זיהה מטען צד.
כל השיירה נעצרה, ואני אז בתפקיד התותחן.
יושב בעמדה שלי.
משתעמם.
קנה הטנק היה במצב אבטחה (קרי מוטה על הכנף הימנית), ובמקרה חנתה לפניו מרצדס של השב"כ שבתוכה חמישה חבר'ה צעירים...
אחרי שעה השיעמום גבר, והתחלתי ללטף את סולונויד החרום (שבעברית- זה הדק ירי לחרום, שמשמיע רעש נחמד כזה בזמן שאתה מסובב אותו, ומשעמם לך)...

ואז אני שומע את מי שהיה בתפקיד הטען, חלוצי (שלפני מספר חודשים השתחרר בדרגת תא"ל) אומר לי בקשר פנים-
"יודה. אל תעשה תשום תנועה פזיזה. תוריד את היד מהסולונויד. יש פגז בקנה. והקנה מכוון לעבר המרצדס של השב"כ...".

וכאן המקום לומר שוב לחלוצי -
תודה...

אם לא שמתם לב, החיים כבר התחילו...

(טליה שפירא)

תפילת הטוקבקיסט הישראלי:

''אלוהים - אנא תן לי את הכוח לא לקשקש במקלדת כאשר אני לא מתמצא בנושא הכתבה''