ציטוט:

במקור נכתב על ידי juda "יודעים הרבה יותר טוב מהמ"פ הצעיר הזה שיכול היה להיות הבן שלי"....

להערכתי, ולא רק במקרה זה, מדובר על סממנים של הורים שבמילים פשוטות, "לא התבגרו" והוא למעשה אחים גדולים של ילדיהם. אני מניח שבדיוק כמוני גם אתה מכיר הרבה הורים כאלה... יושבת סבתא די צעירה עם בתה והנכד בן החמש במקדונלדס: במבט חטוף, ועל סמך ההתנהגות בשילוב עם המראה, אתה בטוח שמדובר על אמא ושני ילדיה: אחת בת ראשונה והשני בן זקונים.

אני לא אוהב להתבכיין על מה שיש היום לעומת "הימים ההם", אבל אל תשכח שכיום:

1. אין שדות בור, פרדסים נטושים, מבנים נטושים וכו' וכו' שסביבם גדלים הילדים (ואני אומר את זה כעירוני ברמ"ח איבריו)
2. הטיולים השנתיים הם ברמת 4 כוכבים Dlx, ירידה לפרטי פרטים של בטחון ואבטחה וביטול כל מה שיש בו שביב של סיכוי לשיבוש
3. באופן כללי רוב ההורים (או חלקם הגדול) בתת מודע מחנך את ילדיו לחיות לפי גישה של "שלך שלי, שלי שלי", או לחילופין "הצלחה היא פרי מאמץ עצמי, כשלון הוא תמיד באשמת הכלל/הממסד".
4. בהמשך ישיר ל-3: בכדי לנקות את המצפון עוסקים הרבה בהצהרות, ובתנאי שיש להן רייטינג: פעם בשנה ערימת ילדים יוצאים ל"פרוייקט חסד" כלשהו (או משמר אזרחי) ויחד, עשרות ילדים, מביאים תפוקה זעומה. מה שכן: נוצר רושם של מחוייבות עצומה לסביבה ולחברה. "מתן בסתר" הוא מונח שחלף מן העולם (ואני מדבר על המשמעות המעשית, בימים שבהם אנשים לא הכירו את המושג אבל נהגו לפיו בפועל).

תחבר את כל הנ"ל, ועוד הרבה מאוד, ותקבל הסבר די פשוט לתופעות המתוארות: חוסר יכולת להתמודד עם מציאות מורכבת או ארוכת טווח והתלות ילדותית בממסד בכל מקרה שאין הצלחה בדוקה בצידו. השירות הצבאי (כל שכן הקרבי) נתפס כפרס עצום שהעולל נותן לסביבתו. זהו פרס שנותן לו ולמשפחתו זכויות יתר בלתי כתובות ורבות: החל ממחוייבות הממסד (ובפועל החברה) לחלץ את העולל מצרות טרום/פוסט השירות אליהן נקלע (טייל באזור אסור ונעצר, הרס חדר מלון והסתבך) ועד לזכויות שיש להוריו להכתיב את מקצב החיים.

לולא ההשפעות ההרסניות "בגדול" אני מעריך, שכמו במקרה של האמא הנ"ל בכיתה א', פשוט הייתי מעלה חצי חיוך וחושב לעצמי: "איזה מסכנים, אילו חיים של חשש ואי וודאות מחכים להם".

.